מערכת השליטה שנועדה לפקד על רחפנים רבים בו־זמנית

This post is also available in: English (אנגלית)

מבצעים צבאיים מודרניים נשענים יותר ויותר על מערכות בלתי מאוישות, אך התיאום האפקטיבי ביניהן עדיין מהווה אתגר. רחפנים הפועלים באוויר, על פני הים או מתחתיו מתפקדים לעיתים קרובות כנכסים מבודדים, שכל אחד מהם מחובר למערכת שליטה והזנת חיישנים נפרדת. פיצול זה מגביל את ערכם, במיוחד במשימות מורכבות הדורשות מודעות משותפת, קבלת החלטות מהירה ותיאום מאובטח בין זירות שונות.

ניסויים חיים שנערכו לאחרונה בבריטניה מצביעים על מודל שונה. מערך אוטונומיה משימתית חדש (MDCX X ו-Vigilance) הדגים כיצד ניתן לשלוט במספר פלטפורמות בלתי מאוישות בו־זמנית, תוך שיתוף נתונים בזמן אמת. במהלך התרגיל, מסגרת אוטונומית אחת ניהלה גם רחפן קוואדקופטר וגם כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף קבועה, ובמקביל קישרה ביניהם לבין חיישנים ימיים באמצעות ממסר תקשורת אווירי. התוצאה הייתה תמונת מצב מבצעית מתואמת — ולא זרמי מידע מנותקים.

על פי דיווח של NextGenDefense, בלב ההדגמה עמדה פלטפורמת אוטונומיה משימתית שתוכננה לשליטה בריבוי כלי טיס ללא הסתמכות על תשתית מרכזית ופגיעה. המערכת הוציאה פקודות, ניהלה דפוסי טיסה ותיאמה משימות בין סוגים שונים של רחפנים. במקביל, שכבת ניהול משימה וחיישנים איחדה נתונים נכנסים — כולל מידע מחיישנים תת־ימיים — והפיצה אותם בצורה מאובטחת לכל הנכסים המשתתפים. כך יכלו מרכיבים אוויריים וימיים לפעול כחלק ממשימה אחת קוהרנטית.

מאפיין מרכזי בגישה הוא הדגש על ארכיטקטורה פתוחה. תוכנת האוטונומיה בנויה להשתלב עם מערכות חישה לאומיות קיימות, ולא להחליפן. ניתן לעבד ולשתף נתונים רגישים מבלי לחשוף אותם מחוץ לגבולות מאושרים, מה שהופך את המערכת למתאימה לשימוש בין כוחות בני־ברית בעלי דרישות אבטחה שונות. גמישות זו נועדה להאיץ אימוץ והתאמה, ולא לנעול את המפעילים לאקוסיסטם קנייני סגור.

אוטונומיה מתואמת בין זירות אוויר וים תומכת במשימות כגון איסוף מודיעין, לוחמה נגד צוללות, פיקוח על נתיבי שיט והגנה על קבוצות נושאות או כוחות פריסה קדמית. היכולת לשלוט במספר פלטפורמות בלתי מאוישות בו־זמנית מפחיתה את העומס על המפעילים, תוך הגדלת הכיסוי וקצב התגובה. היא גם מניחה תשתית לתפיסות עתידיות שבהן מפקדים אנושיים מפקחים על המשימה כולה, במקום לנהל כל כלי בנפרד.

הניסויים הדגישו גם את חשיבות התקשורת המאובטחת. באמצעות שימוש ברחפנים כצמתי ממסר, שמרה המערכת על קישוריות בין חיישנים ומפעילים ללא תשתית קבועה — שיקול קריטי בסביבות מאוימות.

בסיכומו של דבר, ההדגמה מצביעה על כך שהאוטונומיה מתקדמת מעבר לניסויים בפלטפורמה בודדת לעבר מבצעים משולבים ורב־זירתיים. ככל שמערכות בלתי מאוישות הופכות לנפוצות יותר, היכולת לגרום להן לשתף פעולה בצורה מאובטחת וחכמה עשויה להיות חשובה לא פחות מביצועיו של כל רחפן בנפרד.