רחפנים כיום מוגבלים על ידי גורם פשוט: סוללות. גם אם שלדת הרחפן מתקדמת וחיישניו משוכללים, משך הטיסה נשאר מוגבל לזמן שבו הסוללה מסוגלת להחזיק מעמד — לפני שהרחפן חייב לחזור לטעינה או לתדלוק. מגבלה זו יוצרת פערים בכיסוי, מעלה את עלויות ההפעלה ומחייבת צבאות וגורמי ביטחון לפרוס צי גדול יותר רק כדי לשמור על נוכחות רציפה באוויר. מערכת חדשה לטעינה אלחוטית באמצעות לייזר, שמפותחת כעת בארצות הברית, מבקשת להסיר את המגבלה הזו לחלוטין.
הרעיון מבוסס על העברת אנרגיה באמצעות קרן לייזר עתירת־הספק אל רחפן המצויד בקולט פוטו־וולטאי ייעודי. במקום להסתמך על שמש או על החלפת סוללות, הרחפן ממיר את אור הלייזר לחשמל ישירות במהלך הטיסה. כל עוד הקרן נשארת רציפה, הרחפן יכול להישאר באוויר ללא הגבלה, ולנחות רק לצורך תחזוקה.
על פי דיווח של NextGenDefense, המפתח לכך נמצא בצד הקולט – פיתוח ממירים קלי־משקל ויעילים המסוגלים להפוך את אור הלייזר לאנרגיה שימושית בלי להתחמם יתר על המידה. מנגנון בטיחות רב־שכבתי שולט בלייזר, ומכבה אותו מיידית אם חפץ כלשהו נכנס למסלול הקרן. כשהמכשול מתפנה, המערכת חוזרת לשדר אנרגיה באופן אוטומטי, והרחפן נשען בינתיים על סוללתו הפנימית.
עבור גורמי ביטחון וביטחון־פנים, להמצאה הזו יש משמעות רבה. משימות מודיעין, תצפית וסיור (ISR) דורשות לעיתים קרובות רוטציה של מספר רחפנים שנכנסים ויוצאים מהאוויר. העברת אנרגיה בלייזר עשויה לאפשר לרחפן בודד לשהות מעל אזור התצפית למשך שעות ואף ימים, להפחית את העומס הלוגיסטי, ולאפשר ניטור רציף של גבולות, בסיסים ותשתיות חיוניות. היא עשויה גם לאפשר לרחפנים לשאת מטענים כבדים יותר, משום שלא יצטרכו להקדיש משקל ונפח לסוללות גדולות.
עם זאת, תנאי הסביבה עדיין מהווים מגבלה. המערכת דורשת קו ראייה מלא, וערפל כבד, אבק או גשם יכולים להפחית את היעילות. מערכת מראות יכולה לכופף או להטות את הקרן, אך מזג האוויר והשטח נותרים אתגר מבצעי.
בעתיד, חוקרים בוחנים כיצד ניתן להרחיב את הגישה הזו למרחקים גדולים יותר, כולל העברת אנרגיה בין לוויינים או אספקת חשמל לאזורים מרוחקים או קשים לגישה. אף שהטכנולוגיה עדיין בשלב האב־טיפוס, היא מסמנת מגמה חדשה של רחפנים שיבלו הרבה יותר זמן במשימות, והרבה פחות זמן ליד מטענים ומשטחי נחיתה.
