אגוזי עצבני – חיילים בורחים ובדיחות גרועות
This post is also available in: 
English (אנגלית)
התמונה של חיילי צה"ל מחזיקים בנשקם האישי בורחים ומחפשים מחסה בעת התקפת המחבל בתחנה המרכזית של באר שבע הייתה קשה. לא יתכן שחיילים חמושים יברחו במצב כזה. משהו לקוי והוא צריך להיות מטופל במהירות על ידי צה"ל שכן אין ספק שחיילים יקלעו לעוד מצבים דומים בעתיד.
מול המנוסה המבישה יש לציין את התפקוד היוצא מן הכלל של לוחמים ולוחמות של צה"ל ושל משמר הגבול שהגיבו במהירות וחיסלו מחבלים.
————————————————–
מזכ"ל האו"ם באן קי-מון הגיע בשבוע שעבר לישראל למה שהוגדר כביקור חרום. זאת לדבריו כדי להשכין שקט בשטחים. נו באמת. הארגון חסר הערך חושב שמישהו בכלל מאזין לו? הארגון המיותר שכולו עסוק בדברת מטופשת חושב שמישהו מטעמו יכול להשפיע על משהו בעולם?
אם זה כך הרי שבנוסף להיותו מיותר לגמרי הוא גם מגדיר מחדש את המושג נאיביות. לאו"ם אין היום השפעה אפילו על אחד מהנושאים המעסיקים את העולם.
אני חוזר על הצעתי: להפוך את מטה האו"ם בניו יורק לבית מלון יוקרתי וברווחים להשתמש כדי לספק מזון לרעבים באפריקה. כך לפחות תהיה מהארגון הזה שהפך לבדיחה תועלת כלשהי.
———————————————-
ועוד באותו עניין. ארה"ב פנתה בשבוע שעבר לאו"ם כדי שיטיל סנקציות על איראן שהפרה הסכמים וביצעה ניסויים בטילים בליסטיים ארוכי טווח.
שמעתם טוב? וושינגטון פנו פתאום לאו"ם כדי שיסייעו להם. זה הומור משובח. זה הומור מקורי.
איראן הבינה מזמן שאין מי שיעמוד מולה. בטהרן לא סופרים את ארה"ב וגם לא את האו"ם. כאשר מארה"ב ומאירופה נוהרים לטהרן לבצע עסקאות ענק, הסנקציות הישנות הן מזמן הסטוריה וחדשות הן בבחינת בדיחה גרועה.
————————————————
בדרום ממשיכים פלשתינאים להסתער על הגדר ולנסות לפרק אותה כשבמקביל נמשך מה שמכונה "טפטוף" של רקטות על ישובים סמוכים לגבול. כל זה נתקל בתגובות שהיו אולי מתאימות למשמר הוותיקן ולא למדינה שיש לה כח צבאי אדיר.
חיל האוויר ממשיך לעשות בורות ענקיים בחולות של עזה ופה ושם יורים בכמה פורעים שמתקרבים לגדר. אם התגובות תמשכנה להיות עלובות כל כך, זה יגמר רע מאוד עבור תושבי האזור היהודים ולא רק עבורם, כי כאשר יש טפטוף ולא מזמינים שרברב להפסיק אותו, הזרם מתפרץ ואז צריך לנקוט פעולות חרום כדי להפסיקו.
———————————————–
ולסיום: התעשיות הביטחוניות הישראליות עומדות בפני תקופה קשה. השינויים הגאו-פוליטיים, משבר כלכלי בהרבה מדינות וחוסר אהדה כלפי ישראל במדינות רבות, מונע חתימת הסכמים חדשים גם כאלה שנראו ממש "בכיס".
במצב הזה היה מצופה שתהיה התערבות ממשלתית. בארה"ב ובאירופה, כאשר היה נראה שהיצוא הביטחוני נפגע, התגייסו ראשי המדינות למסעי שיווק אגרסיביים.
בישראל לאלה שיושבים בממשלה אין אפילו את הרצון ללמוד על הקשיים. הם מתעסקים בהרבה נושאים אחרים בדרך כלל בלי הצלחה יתרה. שינסו לסייע כאן – אולי הפעם זה יעבוד.
רק המשך הייצוא הביטחוני של ישראל בהיקף הקודם , יוכל לסייע לתעשיות הביטחוניות לפתח את הדורות הבאים של מערכות נשק. אנחנו נהיה זקוקים להן.
