עמק הירדן – רצועת הביטחון של ישראל

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת פרופ' אפרים ענבר

ישראל חייבת להתנגד ללחצים שמפעילים עליה בקהילה הבינלאומית ולהחזיק בעמק הירדן – הגבול בר ההגנה היחיד שלה ממזרח – בכל עסקת שלום עתידית. שינויים פתאומיים במזרח התיכון ההפכפך שבו אנו חיים הופכים את המטרה הזו לראשונה בחשיבותה. ישראל חייבת גם להמשיך ולהחזיק באזור E-1, שיחבר בין עמק הירדן לירושלים מאוחדת. ישראל חייבת לרכז את מאמצי ההתיישבות שלה באזורים האסטרטגיים האלה ולא באזורים מרוחקים יותר של יהודה ושומרון, וכך להמחיש לעולם את כוונותיה ולייצר אפשרויות לפשרה עם הפלסטינים.

מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי שוב מגיע, בניסיון נוסף לגבש מתווה דרך להמשך שיחות השלום בין ישראל והרשות הפלסטינית. אחד הנושאים שעלו בדיון הוא גורלו של עמק הירדן, שחיוני לביטחונה הלאומי של ישראל. עמק הירדן הוא הגבול בר ההגנה היחיד בחזית המזרחית, הקרוב ביותר ללב המדינה – משולש ירושלים–חיפה–תל אביב – שם נמצאים 70% מהאזרחים ו-80% מהתשתיות הכלכליות.

חלק מהפרשנים טוענים שישראל לא זקוקה עוד לעמק הירדן כמגן מפני תוקפנות ממזרח. הם טוענים שמפלתו של סדאם חוסיין בעיראק, החלשות סוריה והיציבות המרשימה יחסית בירדן הביאו לסופן של הסכנות מהמזרח.

זו נקודת מבט מאוד קצרת טווח, ובבסיסה עומדת השאיפה לשכנע את הציבור הישראלי שניתן לוותר על עמק הירדן מבחינה ביטחונית. ישנה כאן התעלמות מהפוטנציאל האדיר לשינויים פוליטיים מהירים במזרח התיכון, בדומה למה שכונה "האביב הערבי". התדרדרות ביציבות המשטר ההאשמי בירדן ובערב הסעודית לצד וסוריה ג'יהאדיסטית קיצונית – אלו אפשרויות שמהוות תרחיש בהחלט סביר, גם בעתיד הקרוב. במקרה כזה הסכנה ממזרח תשוב לאיים על הביטחון.

זאת ועוד, ארצות הברית החליטה לצמצם עד כמה שאפשר את הנזקים שנגרמו לה ולעזוב את עיראק ואפגניסטן – למעשה ניצחון לכוחות הקיצוניים במזרח התיכון. ארצות הברית עצמאית יותר מבחינת אנרגיה עלולה להחליט להיות מעורבת פחות במזרח התיכון, כך שגורמים קיצוניים אסלאמיסטים יקבלו הזדמנות להשתלט על בעלות הברית של אמריקה בהווה. ישראל לא יכולה להסתמך לנצח על תמיכת ארצות הברית במתונים ערבים. ממשל אובמה, למשל, תמך באחים המוסלמים במצרים ועלול לחזור על אותה שגיאה אסטרטגית בירדן.

התומכים במסירת עמק הירדן לפלסטינים טוענים גם שאין לאזור משמעות מבחינה ביטחונית על רקע הקדמה הטכנולוגית, ופיתוח אמצעים שמאפשרים פגיעה מדויקת במטרות רחוקות. הם טוענים שהיכולת להוציא לפועל מתקפות מונעות מהחוף מבטלת למעשה את הפן הביטחוני של עמק הירדן. נראה, אם כך, שהגנרלים החובבנים האלה מתעלמים מההיסטוריה של הטכנולוגיה הצבאית, שנעה מיתרון מובהק למתקפה אל יתרון מובהק להגנה, וחוזר חלילה. האמונה שהטכנולוגיה הנוכחית – שבאמת גורמת לירידה זמנית בחשיבות הטופוגרפיה – תשאר ללא שינוי היא דבר שקר אסטרטגי מסוכן.

IHLS – Israel Homeland Security

תכנון גבולות יציבים וברי הגנה על סמך אמצעים טכנולוגיים משתנים הוא טיפשי מבחינת אסטרטגיה. לפיכך, אם ישראל רוצה גבול בר הגנה לאורך עמק הירדן עליה גם לשמור על הכביש המוביל מהעמק אל החוף, באמצעות ירושלים מאוחדת ובאמצעות שמירה על מעלה אדומים שביהודה ושומרון, עיר שנמצאת במרחק 15 ק"מ מהירדן. זהו הציר היחידי ממערב למזרח שבו נמצא רוב יהודי, והנתיב הבטוח היחיד שדרכו ישראל יכולה להוביל כוחות מהחוף לעמק הירדן במקרה חירום.

מעלה אדומים היא נקודה מרכזית בחשיבותה לצורך הקמת ציר הגנה יעיל בעמק הירדן אל מול תוקפנות ממזרח. בניית מסדרון יהודי מיושב בין ירושלים ומעלה אדומים (רצועה באורך 5 ק"מ באזור E-1) תהווה הגנה מספקת על הדרך אל עמק הירדן ותמנע את חלוקת ירושלים. חשיבותה של ירושלים לעם היהודי אינה רק היסטורית או דתית, אלא גם אסטרטגית. השליטה בדרך שמובילה מהים התיכון לנהר הירדן, כך שיהודים יוכלו לחצות אותה ללא איום מצד ריכוזי אוכלוסיה ערבית, היא חשובה ביותר.

הפלסטינים מתכננים ליישב את אזור E-1 בערבים כדי ליצור רצף דמוגרפי בין השומרון ומזרח ירושלים, וכך לקדם את חלוקת העיר. התפתחות כזו תבודד את מעלה אדומים ותפגע בטענות ישראל לריבונות על עמק הירדן. יישוב יהודים באזור E-1 הוא חיוני לשמירה על ירושלים מאוחדת ועל גבול בר הגנה בעמק הירדן.

עושה רושם שהאמריקאים מבינים את הצורך האסטרטגי של ישראל בעמק הירדן, אבל מתנגדים לקישור בין מעלה אדומים לירושלים כמרכיב עיקרי של גבול בר הגנה במזרח. עם זאת, חשוב לזכור שארצות הברית התנגדה למאמצי ההתיישבות הישראליים מאז שנת 1967, ועדיין הייתה להם השפעה על מדיניות ישראל בנושא רק לעיתים נדירות. זאת ועוד, אפשר לשכנע את האמריקאים בחשיבות הקישור בין מעלה אדומים וירושלים אם ישראל תציג בפניהם חזון אסטרטגי ברור, חזון שמבוסס על עקרון הפשרה הטריטוריאלית.

יישוב יהודי בכל חלקי ארץ ישראל הוא לא בריא אסטרטגית וקשה להסבירו מבחינה דיפלומטית, אבל יישוב מרוכז ומתוכנן שממוקד באזורים שבלב הקונצנזוס – ביניהם מעלה אדומים ועמק הירדן – יעורר פחות התנגדות בינלאומית. רוב הישראלים גם מסכימים לפשרה טריטוריאלית ביהודה ושומרון.

פעילויות הממשלה חייבות לשקף את ההעדפה הזו. במידה ותנהג כך ממשלת נתניהו תראה לציבור הישראלי שהיא רצינית בכוונותיה להגיע לשלום. ישראל צריכים להרגיש שהממשלה שלהם באמת שואפת לשלום, כך שיתמכו בה במקרה שבו ישראל תעמוד בפני לחץ בינלאומי לבצע פשרות מסוכנות, ויהיו מוכנים להשתתף במלחמה במקרה הצורך. מדיניות יישוב מרוכזת וממוקדת, שמבחינה בין אזורים בעלי חשיבות אסטרטגית לבין אזורים פחות חשובים, תלויה בהקפאת בנייה ביישובים מבודדים ובפינוי ישובים לא חוקיים שהוקמו מחוץ לאזורים שבלב הקונצנזוס.

בנייה באזור E-1 ובעמק הירדן תהפוך במקרה כזה לקלה יותר, גם מבחינת דעת קהל מקומית וגם מבחינת הקהילה הבינלאומית. יש הכרח לבנות באותם האזורים בתים עבור יהודים, על מנת לגבש ציר בר הגנה לאורך הגבול המזרחי של ישראל. לו רק בנימין נתניהו יישם את תכניות הבנייה באזור E-1 שאותן הזכיר פעמים רבות, וירחיב את נוכחות ישראל בעמק הירדן.

פרופ' אפרים ענבר הוא מנהל מרכז בגין– סאדאת ללימודים אסטרטגיים, פרופ' למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ועמית בפורום המזרח התיכון.

מרכז בגין–סאדאת, Perspectives, גיליון 232