הגרעין האיראני: פצצות אטום בראש טילי "שיהאב 3"

This post is also available in: English (אנגלית)

לא רק ישראל מסתירה את סודותיה הגרעיניים מאחורי מסך של עמימות. גם איראן עושה זאת כאשר מאחורי הדיבורים היפים על אנרגיה גרעינית לצורכי שלום היא מסתירה, תוך התחמקות ממתן תשובות אמת לגורמים הבינלאומיים המוסמכים, בכל מה שקשור לפעולותיה החשאיות בתכניתה המתקדמת לפיתוח טכנולוגיות גרעין צבאיות, המובילות בנתיב של אופציה לניסויים גרעיניים ומזעור פצצות אטום להתקנה בראשים של טילי שיהאב 3. פרטים רבים על הסוד הגלוי הזה יכול לדעת כל מי שרוצה לדעת את האמת ואינו מוכן להאמין להצהרות "השלום" האיראניות, כיוון שהם כלולים בדו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA – International Atomic Energy Agency) שהוגש לא מכבר לדירקטוריון של הסוכנות, שגם ישראל חברה בו ושמטרתה העקרונית היא לקדם את השימוש באנרגיה אטומית לצרכים אזרחיים ולמנוע את השימוש בה לצרכים צבאיים.

בדו"ח הסוכנות נכתב כך: הסוכנות קיבלה מידע ממדינה חברה (ששמה לא צוין) שלפיו עוסקת איראן בפיתוח תכנית גרעין צבאית הכוללת יכולות להעשרת אורניום לרמה של 20% "למטרות מחקר" וגם אמצעים טכנולוגיים להפקת פלוטוניום בכור IR-40 באראק ומרכיבים של המיתקנים הדרושים לביצוע ניסוי של פיצוץ גרעיני. עיון מעמיק בכל פרטי דו"ח הסוכנות, המשתרע על 24 עמודים, חושף את היקף ועומק הפעילות הגרעינית–צבאית של איראן, החייבים להדאיג את כל מי ששוגה בחלומות כי ההסכם שנחתם לא מכבר בז'נבה אכן יעצור את מרוץ החימוש הגרעיני של איראן.

במסמך איראני שפרטיו מובאים בדו"ח מסופר – במסגרת הדיווח השגרתי על אודות הפעילות להעשרת אורניום – על המידע המדעי המדויק המצוי בידי איראן בתחום התכנון והבנייה של מיתקן גרעיני שיופעל במסגרת ניסוי גרעיני. צוין כי מידע מן הסוג הזה היה מצוי כבר בשנת 2003 בידי לוב. בדו"ח נכתב כי המקור שסיפק את המידע ללוב הוא גם זה שסיפק אותו לאיראן. בדו"ח לא נכתב מי היה המקור הזה אך כיוון שרוסיה היא זו שמכרה לאיראן את כור המים הכבדים באראק, סביר להניח כי היא זו שסיפקה גם את המידע על הניסויים הגרעיניים. בנוסף מצוין בדו"ח כי "מדינה חברה" סיפקה למומחים של הסוכנות מידע על מערכות ההפעלה החשמליות הדרושות לניסוי גרעיני המצויות בידי איראן. הדו"ח מציין כי מידע על מערכות כאלה, מהסוג הישן, היה מצוי בידי לוב אך המידע שבידי איראן כיום כולל גרסאות משוכללות ומעודכנות יותר. דו"ח הסוכנות מדגיש כי למרות פניות חוזרות ונשנות לקבלת הסברים מאיראן לא זכתה הסוכנות לקבל מענה של ממש.

בהמשך הדו"ח נכלל מידע על פעילותם של מדעני הגרעין האיראנים בתחום ייצור הנפצים האלקטרוניים המהירים הדרושים להפעלת תגובת שרשרת בפצצת אטום בהליך של "קריסה" (Implosion) ולא בהליך של ביקוע (Explosion). נפצים מן הסוג הזה ידועים בשם EBW, קיצור של Exploding Bridgewire Detonator, ויכולתם הייחודית היא לייצר מתח חשמלי גבוה בתזמון מדויק ובמהירות גבוהה ביותר. בתשובה לחקירות הסוכנות השיבו האיראנים כי הם פיתחו את הנפצים "למטרות שלום ולמטרות צבאיות קונבציונאליות ולא גרעיניות". דו"ח הסוכנות מגלה עם זאת כי שני מדענים איראנים הציגו בתחילת 2005 בוועידה מדעית באיראן נייר עמדה על תכונותיהם של הנפצים ש"פיתחנו בעצמנו". נייר עמדה זה הוצג על ידי המדענים האלה גם בוועידה מדעית בינלאומית בסוף 2005. המומחים של הועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית שניתחו את הנתונים הגיעו למסקנה כי יתכן שהאיראנים לא הגיעו אל המידע בכוחות עצמם אלא קיבלו אותו ממקורות זרים. לאחר לחצים ממושכים מצד הסוכנות הציגו האיראנים בשנת 2008 "מסמך הוכחה מדעי" המתבסס על מקורות זרים שלפיו הנפצים אכן משמשים למטרות אזרחיות בלבד.

IHLS – Israel Homeland Security

כדי לוודא אם אכן יש ממש בטיעונים האיראניים פנו נציגי הסוכנות למדעני גרעין במדינות בעלות נשק גרעיני וביקשו את חוות דעתם. התשובה שקיבלו הייתה חד משמעית: נפצים מן הסוג הזה משמשים להפעלת סוג מסוים של פצצות אטום ולא לשום צורך אחר. בתשובה האיראנית המתחמקת לשאלות נוספות שהוצגו על ידי הסוכנות טענו המדענים האיראנים כי "אינם יודעים על איזה סוג של פצצות מדובר".

בדו"ח הסוכנות החושף את הפעילות האיראנית בתחום הטילים נכתב כי מדענים איראניים פועלים מזה שנים ובאורח נמרץ כדי למצוא פתרון לשתי בעיות טכנולוגיות הקשורות בשיגור פצצות אטום באמצעות טילים. האחת: איך למזער את הפצצה כדי שתוכל להיכנס לראש של טיל בליסטי בין יבשתי כמו שיהאב 3. השניה: איך להכניס את הפצצה לתוך מיכל מיוחד שיוכל למנוע כל נזק אפשרי לראש החץ מן הטמפרטורות הגבוהות הנוצרות עם חדירתו של הטיל דרך האטמוספירה אל הקרקע. לפי מה שנמסר בדו"ח הסוכנות מסתבר כי האיראנים אף הפעילו תכנית ממוחשבת לבדיקת לפחות 14 אופציות אפשריות לבניית מתקן הולם להגנת ראש החץ מנזקי טמפרטורת והלחץ הנוצרים בעת החזרה של הטיל אל כדור הארץ.

מתוך מידע מדעי נוסף שהגיע לסוכנות מ"המדינה העמיתה" עולה בבירור כי האיראנים נעזרו בתחום זה בידע שהגיע ממומחי גרעין זרים בעלי ידע וניסיון עשיר שהושג במסגרת הפעילות הגרעינית הנרחבת של מדינת האם של מדענים אלה. נציגי הסוכנות למדו לעומק את כל הפרסומים המדעיים של מומחים אלה ואף נפגשו לשיחה עם אחד מהם. בדיווח שנכלל בדו"ח הסוכנות נכתב כי מומחי הסוכנות הגיעו למידע ברור על הפעילות הזו משלושה מקורות נפרדים, כולל המדען הזר עצמו, והתברר להם כי מדען זה שהה באיראן משנת 1996 וכי אף הרצה באיראן על הפיזיקה של הנפצים החשמליים. כאשר הציגו נציגי הסוכנות את המידע הזה בפני השלטונות באיראן סירבו האיראנים לדון בו והמשיכו לטעון כי מדובר בטכנולוגיות "לצרכי שלום". יש לציין כי על פי הודאת האיראנים המיתקנים האלו נבנו במכון מחקר איראני אך למרות דרישות נציגי הסוכנות לבדוק את מערכות הייצור האלה – איראן סירבה לאפשר את מילוי הבקשה. הדו"ח גם יודע לספר על שיטות ההתחמקות האיראניות. כאשר הוצגו בפני האיראנים התכניות לבניית מערכות הנפץ האלה טענו האיראנים כי מדובר ב"אנימציה" שלא קיימת במציאות.

בסופו של יום, על פי הנתונים הגלויים לכל, צריך להיות ברור לכל מי שרוצה לדעת מה המטרה הסופית של איראן. למטרה הזאת קוראים: נשק גרעיני שאיננו מיועד לצרכי שלום ולא להפקת אנרגיה. המדובר בנשק גרעיני התקפי הנישא על ראשי טילים גרעיניים המסוגלים להוות איום לא רק על ישראל אלא על המזרח התיכון כולו וגם על חלקים נרחבים של העולם המערבי.