איראן הציעה לפקיסטן ארבעה מיליארד דולרים תמורת פצצת אטום
This post is also available in: 
English (אנגלית)
רמטכ"ל פקיסטאן בעבר הגנרל מירזה בג חושף סוד כמוס: ב-1990 איראן הציעה לנו 4 מיליארד דולר תמורת פצצת אטום אחת או ידע גרעיני
האם באמת שואפת איראן להשמיד את "המדינה הציונית" ואילו ישראל פועלת רק כדי לחסל את "האיום הקיומי", או שהאמת הפוכה: איראן מבקשת להחזיק בנשק להשמדה המונית רק כדי להתגונן מפני האיום הגרעיני הישראלי?; לכאורה נראה כי החשש האיראני חמור יותר מהדאגה הישראלית וזאת בגלל הטראומה הלאומית שעברה על איראן במלחמתה מול עיראק שבה ניספו כ-700 אלף חיילים ואזרחים איראנים – כ-100 אלף מתוכם נהרגו במתקפות גז ששיגרה עיראק – ויותר ממיליון נפצעו. אבל זו איננה האמת המדויקת – ניתוח מאות מסמכים ועדויות יכול להבהיר במידה רבה של ודאות כי מאחורי הדיבורים הרבים על איסור דתי– איסלאמי לפתח נשק גרעיני, מסתתר רצון פוליטי איראני נחוש להשיג נשק להשמדה המונית; הנחת היסוד האסטרטגית של המודיעין הצבאי האיראני: היעד המרכזי של מדיניות הגרעין הישראלית הוא לשמור רק לעצמה את הבלעדיות האטומית; הסיבה להתנגדות האמריקאית התקיפה לתכנית הגרעין האיראנית, איננה נעוצה ברצונה להגן על ישראל, אלא בנסיבות גיאופוליטיות במזרח התיכון. "נשק גרעיני בידי איראן" – כך מאמינה ארה"ב – "עלול להאיץ מדינות נוספות במזה"ת לנסות להגיע לרכישה או לפיתוח של נשק גרעיני".
מאת עמי דור–און
האם באמת שואפת איראן להשמיד את ישראל – כפי שהצהיר לא אחת הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג'אד – ואילו ישראל פועלת, במסגרת של מסע התגוננות עולמי שהיא מנהלת, רק כדי לחסל את "האיום הקיומי" עליה, או שהאמת הפוכה: איראן מבקשת להשיג נשק אטומי רק כדי להתגונן מפני האיום הגרעיני הישראלי. תלוי את מי שואלים ומי ניצב מאחורי פעולות ליבוי היצרים והפחדים משני הצדדים. אם בוחנים את איומי ההשמדה שנהג אחמדינג'אד לשגר לעבר ישראל, בחוסר אחריות שגרם לאיראן נזק ציבורי בעולם ופגיעה תדמיתית וכלכלית חמורה, ברור כי הנהגת ישראל אינה יכולה להתעלם ממסע האיומים וחובתה להיות מוכנה לכל תרחיש מאיים. לעומת זאת גם איראן אינה יכולה לשבת בחיבוק ידיים נוכח הודעות של בכירים ישראלים המשוגרות לעברה בתקשורת העולמית בדבר יכולות "המהלומה השנייה" הישראליות, או האפשרות של מתקפת מנע אטומית.
אם בוחנים את העובדות בשטח, על פני שנים, תוך ניתוח מאות מסמכים, נראה כי הפחד האיראני, לכאורה, חמור יותר מהדאגה הישראלית וזאת בגלל הטראומה הלאומית שעברה על איראן במלחמת עיראק–איראן (1980-1988) שבה ניספו כ-700 אלף חיילים ואזרחים איראני ם ויותר ממיליון נפצעו. אך אולי בגלל הטראומה הזו וגם בעקבות החשש ממתקפת–מנע ישראלית, איראן באמת מבקשת לפתח לעצמה יכולת גרעינית התקפית, למרות הצהרות חוזרות ונשנות כי האסלאם אוסר על פיתוח נשק להשמדה המונית. אישור ממשי להערכה מבוססת זו ניתן למצוא בראיון עם הגנרל מירזה אסלאם בג (Mirza Aslam Beg), שהיה רמטכ"ל צבא פקיסטאן, שפורסם כבר ב-2005 ועסק במניעת הפצתו של נשק גרעיני. וכך אמר בג: "אינני רוצה שהדורות הבאים אחרינו ייאלצו לחיות בשכנות לישראל גרעינית. כפי שאנחנו הגענו ליכולת גרעינית אני משוכנע שאיראן הולכת בעקבותינו כיוון שקיומה מאוים על ידי יכולתה הגרעינית של ישראל".
מלחמת איראן–עיראק הייתה קרב ממושך ועקוב מדם בין איראן בהנהגתו של מנהיגה הרוחני האייתולה חומייני לבין עיראק, בראשות סדאם חוסיין. המלחמה בת שמונה השנים לא הביאה להישגים טריטוריאליים לאף אחת מהמדינות, אך עלתה בחייהם של כשני מיליון חיילים או אף יותר משני הצדדים. על פי הערכות שונות, מספר ההרוגים במלחמה היה 450,000 עד 730,000 לאיראן ו-150,000 עד 340,000 לעיראק. המספר הכולל של הנפגעים (הרוגים ופצועים, בשני הצדדים) נע בין 1.5 ל-3 מיליון נפש. דבר אחד כן הושג במלחמה הזו: איראן נקלעה לטראומה שהכתיבה לא אחת את מעשיה והצהרות מנהיגיה, טראומה שביסודה נזרע הפחד ממלחמת גז קטלנית כיוון שכ-100 אלף איראנים – חיילים ואזרחים – איבדו את חייהם במתקפות הגז שהנחיתה עיראק על הכוחות האיראניים.
עד היום איראן עדיין איננה "מעצמה גרעינית" ועל פי המידע הרב שפורסם בעולם ממקורות שונים במזרח ובמערב, איראן טרם קיבלה החלטה לייצר נשק להשמדה המונית – אטומי, ביולוגי או כימי. המדיניות הזו של איראן להימנע מפיתוח ואחזקה של נשק גרעיני, מוצגת לעיני העולם כאילו היא נובעת ממניעים אמונתיים–דתיים שלפיהם, על פי פאתווה (fatwa, "פסק הלכה") שפסק המנהיג הדתי של איראן, עלי חוסייני חמנאיי (Ali Hosseini Khamenei), תכנית העשרת האורניום שמובילה איראן במאמץ רב שנים, מיועדת אך ורק לצרכי שלום וכי פיתוח נשק להשמדה המוני, על פי דת האיסלאם, הוא "פשע חמור".
הניסיונות האיראניים לפתח תכנית גרעינית החלו שנים רבות לפני שפרצה מלחמת איראן–עיראק. היסודות לפיתוח התחום הגרעיני הונחו בתקופת השאח מוחמד רייזא פהלאווי (Mohammad Reza Pahlavi), אשר כבר בשנת 1974 הקים את הארגון האיראני לאנרגיה גרעינית. באותה עת, כאשר פורסמה עובדה זו, החלה ארה"ב לחשוש מפגיעה במדיניותה למניעת הפצתו של נשק גרעיני. מן הטעם הזה פנתה ארה"ב לכל בעלות בריתה ותבעה מהן להימנע מלמכור לאיראן חומרים להפעלת כורים גרעיניים לייצור חשמל. כאשר עלה חומייני (Ayatollah Khomeini) לשלטון ב-1979 עד מותו ב-1989 נפסק המהלך הגרעיני בעקבות התנגדותו החמורה של חומייני לפרויקט "מטעמים דתיים". בעקבות ההחלטה העקרונית הזו רבים מבכירי מדעני הגרעין של איראן עזבו את המדינה והחלו לרעות בשדות זרים.
לאחר מותו של חומייני החל יורשו עלי חמנאיי, כבר ב-1990, לחדש את הפעילות בתחום הגרעיני – גם ל"מטרות שלום" של ייצור אנרגיה וגם לתחום פיתוח כלי נשק גרעיניים . אבל חידוש הפעילות לא היה חזרה מדויקת אל מתווה העבר. על פי מידע שהתרכז בתיקים של המכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים בארה"ב, הסתבר כי איראן החלה לחסל את הקשר עם המערב ופנתה אל רוסיה וסין בבקשת סיוע גרעיני, כולל בתחום של כריית אורניום והטכנולוגיה של הפעלת כורים גרעיניים על בסיס של מים כבדים. ארה"ב לא ישבה באפס מעשה נוכח שינוי מגמה זה. בנתיבים דיפלומטיים היא ניסתה לשכנע את רוסיה וסין שלא לסייע לאיראן אך הניסיונות האלה כשלו. משנפתחה דלת המידע החלה איראן, באמצע שנות ה-90, לחקור ולפעול בעצמה גם בתחומים של העשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות. התחום הזה יצא אל הפועל בסיועו המדעי של "אבי פצצת האטום הפקיסטנית" ד"ר עבדול קאדר חאן (Abdul Qadeer Khan) שמכר לכל המרבה במחיר את הידע הרב והמפורט שלו בנושא תפעול הצנטריפוגות. כך נולד ב-2000 המתקן האיראני להעשרת אורנים בנתאנז (Natanz). החשיפה המשמעותית של הפעילות הגרעינית האיראנית התרחשה ב-2002 כאשר קבוצת גולים איראנים המתגוררת בארה"ב חשפה לתקשורת מידע על הפעילות האמתית בנתאנז. מאז בעצם החל הלחץ של המערב על איראן.
ידיעה הסותרת את ההצהרות המרגיעות המופקות על ידי מערכת התעמולה של איראן שוגרה לעולם במאי 2006, כאשר סוכנות הידיעות הבינלאומית AP פרסמה ראיון עם הרמטכ"ל לשעבר של פקיסטאן הגנרל מירזה אסלאם בג. הגנרל חשף סוד כמוס בנוגע לניסיונותיה של איראן במשך כ-20 שנה להשיג מידע על ייצור נשק גרעיני וגם על האפשרויות לרכוש פצצות אטום. בג תיאר בראיון ביקור של משלחת איראנית רמת דרג בפקיסטאן בשנת 1990 כאשר הוא כיהן כרמטכ"ל. "הם לא רצו את הטכנולוגיה" אמר בג. "הם שאלו בפשטות: האם נוכל לקבל מכם פצצת אטום מתוך המאגר הגרעיני שלכם? תשובתי הייתה: תרכשו את כל המרכיבים הדרושים לייצור פצצה אבל עליכם לייצר את הפצצה בעצמכם. אף אחד לא נתן לנו את הפצצה המוגמרת". בג הוסיף מידע חסוי כאשר סיפר כי מי שהייתה ראש ממשלת פקיסטאן, בנזיר בהוטו, סיפרה לו שבכירים איראניים הציעו לה 4 מיליארד דולר עבור הטכנולוגיה לייצור נשק גרעיני.
כדי לדעת מה היה המידע שעל פיו העריך העולם את כיוון ההתפתחות האמתי של פרויקט הגרעין באיראן ראוי לעקוב אחר שלל הפרסומים בנושא.
מלכתחילה הייתה איראן עקבית ודבקה בטענה כי מטרת תכנית הגרעין שלה הינה רק ליצירת אנרגיה שתענה על העלייה המשמעותית בביקוש לחשמל בגלל הגידול הרב של האוכלוסייה. כל כוונה אחרת – כך טענה איראן – תהיה הפרה של האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, כמו גם פעולה נגד אחד מחוקי היסוד של האמונה האסלאמית. איראן טענה גם כי זכותה להעשיר אורניום למטרות שלום במסגרת האמנה הבינלאומית למניעת הפצתו של נשק גרעיני NPT)) שעליה היא חתומה. הכרזה פורמלית איראנית פורסמה ב-3 בדצמבר 2004 כאשר הנשיא לשעבר של איראן אכבר האשמי ראפסאנג'ני (Akbar Hashemi Rafsanjani) אמר: "בעזרת האל אנו מצפים שבקרוב נוכל להצטרף למועדון של המדינות שיש להן תעשיה גרעינית , על כל ענפיה, חוץ מזו הצבאית, שבה אנחנו לא מעוניינים. איראן איננה מתאמצת להשיג נשק גרעיני. אבל היא לא תוותר על זכויותיה לפתח את התחום למטרות ייצור אנרגיה. הפרובוקציות של העולם המערבי לא יובילו אותנו לייצר נשק גרעיני".
סתירה ממשית של ההצהרות המרגיעות האיראניות פורסמה בשנת 2007 כאשר קהיליית המודיעין האמריקאית העריכה, כי "איראן השלימה תכנון נשק גרעיני ואת כל עבודות ההכנה לייצורו כבר ב-2003" אך "אם תחליט איראן לייצר נשק גרעיני היא תוכל לממש את ההחלטה ולהגיע ליכולת גרעינית רק לפני 2013". יחד עם נאמר בדו"ח האמריקאי: "לא סביר להניח שהיכולת הפוטנציאלית הזו תהפוך למבצעית לפני 2015, בעיקר נוכח העובדה שאיראן עדיין לא קיבלה החלטה לייצר נשק גרעיני".
כיוון שרוסיה הייתה מעורבת בסיוע ישיר לפרויקט הגרעין האיראני ראוי היה לייחס חשיבות להודעתו של נשיא רוסיה באותה עת דימיטרי מדבדב (Dmitry Medvedev) כי "איראן אכן מתקרבת ליכולת לייצר נשק גרעיני" אף כי לא ציין תוך כמה זמן.
לקראת סוף 2007 פורסמו שתי הודעות "מוסמכות" לכאורה בהקשר לתכנית הגרעין האיראנית. באוקטובר הבהיר יו"ר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מוחמד אל–ברדאי (Mohamed Baradei) בהודעה רשמית, כי למרות העובדה הברורה שאיראן משתדלת לפתח נשק גרעיני, זקוקים האיראנים ל"שלוש עד שמונה שנים כדי להצליח". כעבור חודשיים הודיעה מועצת המודיעין של ארה"ב (המרכזת את הפעילות של 16 סוכנויות מודיעין שונות בארה"ב) כי ב"רמה גבוהה" של אמינות איראן צמצמה מאוד את פעילותה הגרעינית כבר ב-2003 וב"רמה בינונית" של אמינות סביר להניח שהתכנית בעצם הוקפאה באמצע 2007. עם זאת הודתה המועצה כי תכנית העשרת האורניום של איראן מסוגלת לספק די חומרי גלם כדי שאיראן תוכל לייצר ממנו נשק גרעיני עד אמצע העשור הבא, כלומר: סביבות 2015. יחד עם זאת הודגש כי אין בידי המועצה מידע על השאלה אם איראן אכן מתכוונת להחליט על ייצור נשק גרעיני.
דעה אסלאמית המתנגדת לפיתוח נשק גרעיני השמיע גם האייטולה יוסף סאנאיי (Yousef Sanei) בראיון לעיתון "סאן פרנציסקו כרוניקל" שאמר כך: "האסלאם אוסר על פיתוח ושימוש בנשק להשמדה המונית. הרפובליקה האסלאמית האיראנית שעצם קיומה מתבסס על האמונה האסלאמית, לעולם לא תרשה להשתמש בנשק להשמדה המונית".
למרות הודעות ההרגעה השונות ולעתים נוגדות, העולם המערבי לא קנה את הסחורה. במאי 2009 פורסמה הערכת מודיעין משולבת של ארה"ב ובריה"מ על אודות הפוטנציאל הגרעיני והטילי של איראן. ההערכה קבעה כי "לא קיים איום של טילים בליסטיים ביניבשתיים מצד איראן כלפי אירופה וגם אם ביום מן הימים יצוץ איום כזה, הוא לא יהיה משמעותי". ההערכה קבעה עוד כי אין הוכחה טובה לכך שאיראן מבקשת להשיג יכולת לתקוף את אירופה וכי "קשה מאוד להעלות על הדעת נסיבות שבהן איראן אכן תתקוף את אירופה". כמו כן נכתב בהערכה, כי "אם איראן אכן תפעל להשיג יכולת גרעינית יידרשו לה 6-8 שנים לפתח טיל בליסטי המסוגל לשאת בראשו מטען גרעיני במשקל של טונה לטווח של 2000 ק"מ".
מן הצד הישראלי השמיע דעה "מקצועית זהירה" מי שהיה ראש המוסד מאיר דגן כאשר אמר לא מכבר כי יידרש לאיראנים פרק זמן עד 2014 כדי שיוכלו לבנות נשק גרעיני. לעומת זאת, מקורות מודיעין גרמנים, צרפתים ובריטים מעריכים, כי איראן תזדקק לפחות ל-18 חודשים כדי לבנות נשק גרעיני, מהיום שבו יחליטו לעשות זאת.
עמדות סותרות לגבי תכנית הגרעין האיראנית ניתן היה לשמוע גם מפיו של אחמדינג'אד עצמו. אחרי מספר איומים על הצורך בהשמדת ה"יישות הציונית" הוא הציג בפני הציבור, בראיון עיתונאי באוקטובר 2011, את ההצהרה הבאה: "כבר הבענו לא אחת את עמדתנו בנוגע לנשק גרעיני. כל מי שמבקש לבנות פצצות אטום הינו מפגר מבחינה מנטלית ופוליטית. אנחנו חושבים שמי שרוצה נשק גרעיני הוא טיפש כיוון שעידן האטום כבר חלף. אם איראן תמשיך לפעול כאילו במטרה לייצר נשק גרעיני, לאיזו מטרה היא תעשה זאת? הרי כיום אי אפשר להשתמש בנשק גרעיני".
הצהרה ברוח דומה השמיע האייתולה חמנאי בפגישה עם יו"ר הוועדה האיראנית לאנרגיה גרעינית בפברואר 2012, כשאמר את הדברים הבאים: "האומה האיראנית מעולם לא ביקשה לעצמה נשק גרעיני ולעולם לא תבקש להשיג אותו. כל המנהיגים בעולם התוקפים אותנו השכם והערב בהקשר זה יודעים היטב שאיראן איננה מבקשת לעצמה נשק גרעיני כיוון שהרפובליקה האיסלאמית של איראן – מבחינה הגיונית, דתית ותיאורטית – מאמינה כי בעלות על נשק גרעיני היא חטא חמור".
על רקע כל הפרסומים האלה ראוי להסביר נקודה חשובה במדיניותה הרשמית של ארה"ב. מנתחי מודיעין בסוכנויות צבאיות שונות במערב טוענים כי הסיבה האמתית להתנגדות האמריקאית התקיפה לתכנית הגרעין האיראנית, איננה נעוצה ברצונה להגן על ישראל, אלא בנסיבות גיאופוליטיות במזרח התיכון. ארה"ב מאמינה כי חובתה למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית כיוון שאיראן גרעינית תשנה באורח דרמטי את מאזן הכוחות במזה"ת ותחליש ביותר את השפעתה של ארה"ב באזור. נשק גרעיני בידי איראן – כך מאמינה ארה"ב – עלול להאיץ מדינות נוספות במזה"ת לנסות להגיע לרכישה או פיתוח של נשק גרעיני. סכנה זו גדולה במיוחד בגלל התערערות המשטרים המוסלמיים במזה"ת. דעה דומה הציג בפברואר 2012 ולדימיר פוטין שהסביר כי רוסיה מתנגדת נחרצות לפיתוח נשק גרעיני בידי איראן כיוון שמהפך כזה עלול לגרום לסיכונים גדולים ליציבות הבינלאומית.
לאיזה מסקנות הגיעו האיראנים, על פי הצהרות ומסמכים רבים, לגבי מדיניות הגרעין הישראלית שאחריה הם עוקבים בקפידה במשך שנים? תפיסת העולם האיראנית מסבירה כך: ישראל איננה חתומה על האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני והיא נחשבת בעולם כבעלת נשק גרעיני מסוגים שונים. מקורות ישראליים רשמיים וחצי–רשמיים הצהירו פעמים לא מעטות שהפעילות האיראנית למימוש תכנית האטום הצבאית שלה מהווה "איום קיומי". מן הטעם הזה – כך מעריכים בצמרת איראן – אין לשלול את האפשרות של תקיפה ישראלית כ"צעד מניעתי". בצמרת המודיעין הצבאי האיראני ניצבת ההערכה האסטרטגית שלפיה המדיניות הגרעינית של ישראל מזה שנים היא לסכל כל כוונה של מדינות המזרח התיכון להשיג נשק גרעיני וכי על פי מדיניות זו חייבת העליונות הגרעינית להישאר בלעדית בידי ישראל.
כדוגמה לביסוס הערכה זו מפרסם המודיעין האיראני ידיעות כי סוכני המוסד פוצצו באפריל 1979 מתקן ייצור צרפתי ליד טולוז שבו עסקו בייצור מתקני ליבה עבור הכור הגרעיני של עיראק; סוכני המוסד גם היו מעורבים ברצח של מהנדס גרעין מצרי בפריס כמו גם רצח שני מהנדסים עיראקים שעבדו בצרפת בעבור הכור העיראקי. זה ועוד: המוסד חיסל גם את המדען האיראני ארדשיר האסאנפור (Ardeshir Hassanpour) שהיה מעורב בתכנית הגרעין האיראנית.
המודיעין האיראני מאמין כי פעילות המניעה של ישראל עוסקת גם בתחום שיבוש פעילות מערכות המחשוב האיראניות. סיוע חיצוני להערכה זו הציג ב-2009 מומחה המיחשוב סקוט בורג (Scott Borg) שהצהיר כי ישראל מפעילה תכנית שיבוש ממוחשבת על מתקני גרעין איראניים כמו למשל מערך הצנטריפוגות בנאטאנז (Natanz). שתי הוכחות משמעותיות ביותר המאששות בעיני המודיעין האיראני את אמינות הערכתן הן: המתקפה הישראלית הידועה ביותר במסגרת מדיניות המניעה הגרעינית שהתרחשה ביוני 1981 כאשר ישראל תקפה במטס אווירי נועז את הכור העיראקי "אוזיראק" (Osirak); דוגמה אחרת: המתקפה האווירית הישראלית בספטמבר 2007 על מתקני הגרעין הסוריים בדיר א–זור בסוריה (Deir ez-Zor).
***
ראייה מפוכחת של כל הנתונים האלה חייבת להוביל למסקנה אחת ברורה: איראן עושה כל מאמץ, מבלי לחסוך באמצעים, כדי להגיע למעמד של מדינה בעלת שליטה ביכולת אטומית. רק על תחום אחד עדיין אין תשובה חד–משמעית: האם כל המהלך הגרעיני הזה מיועד כנגד ישראל בלבד או שאיראן מבקשת, בחסות האיום של פטריה גרעינית, לשלוט גם בכל המדינות מפיקות הנפט במזרח התיכון, כדי להפוך למעצמת–על חדשה.
