חג הנורוז, הגרעין האיראני ומדיניות הנשיא אובמה

This post is also available in: English (אנגלית)

נורוז, הוא אחד החגים החשובים באיראן, עוד מימי פרס העתיקה. החג מביא לידי ביטוי ערכים של שלום, סולידריות ושכנות טובה.[1] מאז נבחר לנשיאות ארצות הברית, מברך הנשיא ברק אובמה מדי שנה את העם באיראן לרגל ראש השנה הפרסי החל בחודש ב-21 למרץ. למול האיום של איראן להצטייד בגרעין, המענה האפשרי בדמות דיפלומטיה "רכה" וקריאות בתוך הקהילה הבינלאומית להטיל סנקציות קשות יותר ועד האפשרות לשימוש באופציה הצבאית, עושה הנשיא אובמה שימוש בשנות נשיאותו ברטוריקה על-מנת לשכנע את הציבור במדיניות שממשלו מעוניין להפעיל בהווה או בעתיד. גם אם חלקי ומוגבל מטבעו, נערך ניתוח התוכן במאמר הנוכחי תוך הסתמכות על חמש הברכות של הנשיא בחמש השנים האחרונות. ניתוח תוכן זה עשוי לסייע במתן תמונה אודות מגמות, גם אם עקיפות, אשר בכוחן לייצג את הלך הרוח והרטוריקה של הממשל האמריקאי בנוגע לגרעין האיראני.

ניתוח חמש הברכות מעלה שבכל שנה מתמקד הנשיא בסוגיה אחרת באיראן. בשנה הראשונה, אובמה פונה למשטר האיראני להידברות ולפתרון. בשנייה, הוא מתמקד במהומות באיראן על רקע הבחירות. בשלישית, מדבר הנשיא על מצב זכויות האדם באיראן תוך מתיחת ביקורת מפורשת על המשטר. ברביעית, איראן מתוארת כמדינה החיה תחת "מסך אלקטרוני"[2], של המשטר המטיל צנזורה על כלי התקשורת במדינה. בברכה החמישית לעומת זאת, בוחר הנשיא לראשונה להעלות את סוגיית הגרעין, ובאריכות.

היחס לעם ולמשטר האיראני

מבחינת ההתייחסות לעם האיראני בולט השינוי ברטוריקה לאורך שנות הברכה. בעוד שבראשית בוחר הנשיא לפנות בעיקר אל ההנהגה האיראנית, שהרי במשך השנים הוא פונה יותר ויותר לעם באיראן. כך לדוגמא, בברכה הראשונה בשנת 2009 אומר הנשיא, "אני רוצה לדבר באופן ישיר למנהיגי הרפובליקה האיראנית", ובברכה בשנת 2010, הוא מתבטא, "הם (המשטר האיראני) הפנו גבם לנתיב שיכול להביא ליותר הזדמנות לכל האיראנים, ולאפשר לתרבות אדירה למצוא את מקומה הצודק בקהילת העמים". בהדרגה, הנשיא מעביר את עיקר תוכנן של הברכות – ישירות לעם באיראן כאשר הוא פונה לצעירים באיראן ומשבחם. כך לדוגמא, בברכה בשנת 2011, אומר הנשיא, "הכישרון שלכם, התקווה שלכם ובחירותיהם יהיו אלה שיעצבו את עתידה של איראן, ויעזרו להאיר את העולם". בברכה בשנת 2012 הנשיא מגדיל לעשות כאשר הוא לא רק פונה ישירות אל העם האיראני, הוא גם מבקש להידבר עימו, כעם לעם, "אמריקה רוצה לשמוע את דעותיכם ולהבין את שאיפותיכם. זו הסיבה שהקמנו שגרירות וירטואלית, שאתם תוכלו לראות בעצמכם מה ארצות הברית אומרת ועושה". לעומת המגמה של ארבעת שנות הברכה שהולכת לכיוון העם באיראן,  בברכה בשנת 2013, הנשיא שב לדבר בעיקר למשטר האיראני.

גם מבחינת ההתייחסות למשטר האיראני ניכר שינוי ברטוריקה מבחינת השימוש המחריף בשפה לאורך שנות הברכה. כך לדוגמא, בברכה בשנה הראשונה בשנת 2009, אומר הנשיא, "יש בינינו הבדלים אמיתיים", ובהמשך הוא מתבטא, "התהליך לא יתקדם באמצעות איומים". בשנת 2010 מתאר הנשיא את "עוינות המשטר לאמריקה", ובשנת 2011, הוא מאשים כי, "הממשל האיראני הראה שהרבה יותר אכפת לו שימור כוחו מאשר כיבוד זכויות העם האיראני", ואף מציג דוגמאות על אזרחים איראנים שנרדפו בידי המשטר, כאשר הוא מתבטא, "בשנתיים האחרונות המשטר מציג מערכה של הפחדה והתעללות". בשנת 2012 מחריף הנשיא עוד יותר את הרטוריקה באומרו, "הממשל מפריע לשידורי הרדיו והטלויזיה, מטיל צנזורה על האינטרנט ושולט במה האנשים יכולים לראות ולומר". לעומת זאת, אם בארבע שנות הברכה ניכרת החרפה ברטוריקה נגד המשטר האיראני, שהרי בברכה בשנת 2013, חל מהפך. הנשיא חוזר ופונה יותר למשטר ופחות לעם האיראני.

דיפלומטיה

במהלך חמש שנות הברכה עושה הנשיא שימוש ברטוריקה דיפלומטית כאמצעי לניהול המשבר. עם  זאת, נראה שאין אחידות ברטוריקה שלו לגבי המשטר האיראני ולא ניתן לגזור כיוון מוגדר. כך לדוגמא, בברכה בשנת 2009 אומר הנשיא, "ממשלי מחויב כעת לדיפלומטיה אשר תטפל במגוון הסוגיות העומדות לפנינו ולשאוף לקשרים מועילים בין ארצות הברית, איראן והקהילה הבינלאומית". בברכה בשנת 2010 הוא מתבטא, "הצעתנו לקשרים דיפלומטיים מקיפים עומדת במלואה". בברכה בשנת 2011 מתאר הנשיא את המשטר האיראני, כ"נוקשה ומַתְמִיהַּ", ובשנת 2012 הוא אומר, "אין אף סיבה שארצות הברית ואיראן יהיו במחלוקת". לבסוף, בברכה בשנת 2013, אומר הנשיא, "אני מקווה שהם יבחרו בנתיב טוב יותר – למען העם האיראני ולמען העולם". יש לציין בנוסף, שבברכה השנה, 2013, נשמע הנשיא אפולוגטי מה בדבריו למשטר. כך לדוגמא הוא מתבטא, "כמו שאמרתי לכל אורך הדרך, ארצות הברית מעדיפה לפתור את הסוגיה הזאת בשלום, בדיפלומטיות", ובהמשך, הוא אומר, "ארצות הברית, יחד עם יתר הקהילה הבינלאומית, מוכנים להגיע לפתרון".

סוגיית הגרעין האיראני

ניתוח התוכן מעלה שבארבע שנות הברכה הראשונות מוזכרת המילה 'גרעין' רק פעמיים, ונראה שהנשיא בחר להתייחס לסוגיית הגרעין האיראני רק באופן לקוני. למרות זאת, הנשיא מכיר בזכות איראן לגרעין. לדוגמא, בברכה בשנת 2010, הוא מתבטא, "ארצות הברית מכירה בזכותכם לאנרגיית גרעין למטרות שלום", ובשנת 2012 הוא אומר, "לממשלה האיראנית יש אחריות לעמוד במחויבויותיה בנוגע לתוכנית הגרעין".

לעומת זאת, בברכה של שנת 2013, חל שינוי חד. הברכה ברובה נוגעת לתוכנית הגרעין האיראנית והנשיא בוחר למקד את המחלוקת סביב סוגיית הגרעין. כך לדוגמא אומר הנשיא, "המנהיגים האיראנים אומרים שתוכנית הגרעין שלהם היא למטרות מחקר רפואי וחשמל. אך נכון להיום, אינם מסוגלים לשכנע את הקהילה הבינלאומית שפעילויות הגרעין שלהם מיועדות למטרות שלום בלבד". בנוסף בוחר הנשיא בברכה בשנת 2013, לחדד יותר מבשנים עברו את הסכנה של גרעין בידיים איראניות באומרו, "הדבר כולל את הדאגות הרציניות והגדלות של העולם אודות תוכנית הגרעין האיראנית, אשר מאיימות על השלום והביטחון באזור ומעבר לו".

בידוד וסנקציות כמענה לגרעין האיראני

כאמור, בברכה הנוכחית בשנת 2013, בוחר הנשיא להעלות את סוגיית הגרעין, ובאריכות. יחד עם זאת, למרות שהשנה הוא עושה שימוש במילה 'גרעין' שבע פעמים (לעומת פעמיים בארבע השנים שקדמו), הכלי המרכזי המוצג בברכה השנה כתגובה לאי היענות איראן – הוא בידוד איראן. בנוסף, השנה שב וחוזר הנשיא על המילה 'בידוד' שלוש פעמים (מתוך ארבע בכל שנות הברכה), כתגובה אמריקאית. כך לדוגמא, בפעם הראשונה הוא אומר, "זו הסיבה מדוע… איראן כעת כל כך מבודדת", בשנייה הוא מתבטא, "בידודה של איראן איננו טוב גם לעולם גם כן", ובשלישית אומר, "אם הממשלה האיראנית תמשיך בנתיב הנוכחי, היא רק תביא ליתר בידוד איראן".

בהקשר זה עולה נקודה מעניינת. אם בידוד הוא תגובת ארצות הברית והקהילה הבינלאומית לאי הסכמת האיראנים בנוגע לסוגיית הגרעין, הרי שיש לצפות שבידוד זה יעשה באמצעות שימוש בסנקציות קשות. אך למרות העובדה שכבר היום מופעלות על איראן סנקציות קשות, הרי שהמילה 'סנקציה',  מוזכרת בכל חמש שנות הברכה של הנשיא פעם אחת בלבד.

סיכום

ניתוח התוכן במאמר הנוכחי הסתמך על חמש ברכות של הנשיא בחמש השנים האחרונות ומטבעו מוגבל. בברכה השנה, 2013, היתה זו הפעם הראשונה בה הזכיר הנשיא את תוכנית הגרעין האיראנית מפורשות והתייחס אליה בהרחבה. אך למרות השימוש ברטוריקה מכוונת, הוא בחר לתאר תגובה לאי היענות איראן לתביעות ארצות הברית והקהילה הבינלאומית בדמות בידוד והמשכו. יתרה מזו, גם מהות המשך הבידוד של איראן נעשתה באמצעות רטוריקה דיפלומטית ולא באיומים.

מניתוח תוכן הברכות של הנשיא בחמש השנים האחרונות, עולה שהממשל האמריקאי, שככל הנראה, איננו פונה לעימות צבאי עם איראן ונוקט במדיניות של דיפלומטיה מוצהרת על פני רטוריקה של איום בעימות מזוין. עם זאת, נראה שהנשיא ממשיך 'להכין את הקרקע' להידברות עם העם האיראני על חשבון המשטר ומספר השתמעויות חשובות לכך: ראשית, הנשיא זוכה לאהדת האופוזיציה האיראנית, שבתורה, לוחצת על המשטר. שנית, בפנותו ישירות לעם, הוא מביך ומחליש את המשטר. שלישית, הנשיא מאותת למשטרים אחרים בעולם, ובכלל, לאזרחיהן, בדבר התמיכה הפומבית לאפשרות מימוש משטרים בעלי אופי דמוקרטי וחופשי יותר. רביעית, אופן הפנייה הישירה לעם האיראני משמש בידיו כלי לצבירת הון תקשורתי ופוליטי בדעת הקהל האמריקאית והבינלאומית. חמישית, אם למרות כל האמור לעיל, אכן תתקבל בעתיד החלטה צבאית כלשהי בנוגע לתקיפת מתקני הגרעין באיראן, קושר הנשיא את גורל המשטר והעם האיראני כאחד, כשותפים בלתי נפרדים לתהליך, וככאלה, כנושאים באחריות לתוצאתה.

מאת שלומי יאס, בוגר תואר שני בלימודי ביטחון וטרור 
ומתמחה בתוכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)

הערות