This post is also available in:
English (אנגלית)
סיפורים על נשקים בלתי נראים נוטים לצוף לאחר מבצעים מהירים וא־סימטריים. כאשר מערכי הגנה קורסים במהירות—ובמיוחד מול כוח קטן יותר—החיפוש אחר הסבר פונה לא פעם לטכנולוגיות הנתפסות כלא מוכרות או בלתי מוסברות. דינמיקה זו שבה ועלתה לאחר המבצע שהוביל ללכידתו של מנהיג ונצואלה, ניקולס מדורו, כאשר טענות ברשת ייחסו לכוחות אמריקאיים שימוש ב"נשק קולי" מסתורי שהשבית אנשי אבטחה.
הטענה נשענת בעיקר על ריאיון וידאו שהופץ ברשתות החברתיות. בו מתאר שומר אלמוני תחושה עזה—המדומה לצליל או ללחץ—שגרמה, לדבריו, לדימום, בחילה, אובדן שיווי משקל וחוסר יכולת להתנגד. הסיפור זכה לתהודה נוספת לאחר ששויך מחדש על ידי דובר בכיר בממשל האמריקאי. חרף תשומת הלב, לא הוצגו ראיות עצמאיות, ורשויות הביטחון של ארצות הברית נמנעו מלהגיב מעבר לאמירות מבצעיות שגרתיות.
על פי דיווח של Interesting Engineering, הטענות החזירו לשיח את הדיון בטכנולוגיות לא־קטלניות ובאנרגיה מכוונת שנחקרות זה עשרות שנים. ידוע כי ארצות הברית בחנה מערכות שנועדו להשבית יריבים ללא ירי קונבנציונלי. דוגמה אחת היא מערכת הדחייה הפעילה (ADS), המשתמשת באנרגיית גלים מילימטריים ליצירת אי־נוחות עזה על פני העור. אף שהמערכת הודגמה ונבחנה בפומבי, לא אושר מעולם שימוש בה בלחימה. כלי מוכר נוסף הוא ה־LRAD (מכשיר אקוסטי ארוך־טווח), המסוגל להקרין צליל כיווני וכואב לצורכי תקשורת או שליטה בקהל; עם זאת, ההשפעות המתועדות שלו אינן כוללות בדרך כלל פגיעות פיזיות מהסוג שתואר בעדות הוונצואלית.
אנליסטים מציינים כי התסמינים המדווחים אינם תואמים במלואם אף אחת מן המערכות הללו. בשל כך הופנתה תשומת הלב לקונספטים ניסיוניים ישנים יותר, כגון טכנולוגיות תדר־רדיו שנועדו לשבש שיווי משקל והתמצאות. אחד הפרויקטים הללו, שתואר בפטנטים מסוף שנות ה־2000, הציע שימוש באנרגיה אלקטרומגנטית להפרעה למערכת הווסטיבולרית. עם זאת, אין אינדיקציה פומבית לכך שמחקר זה חרג מעבר לשלב המעבדתי.
הסברים קונבנציונליים יותר נותרו סבירים. חשיפה ללחץ־יתר מגלי הדף—מפיצוצים, רימוני הלם, או שילוב של זעזוע ולחץ במהלך עימות כאוטי—יכולה לגרום לאי־התמצאות, הקאה ודימום. עיוותי זיכרון בעקבות אירועים זעזועיים מתועדים היטב בפסיכולוגיה צבאית. במקרים מסוימים, הגזמה או דיסאינפורמציה עשויות לשרת מטרות טקטיות או פסיכולוגיות, כגון הסטת אשמה או חיזוק נרטיבים של עליונות טכנולוגית.
הפרשה מדגישה כיצד תפיסות של טכנולוגיה מתקדמת יכולות להשפיע הן על השיח הציבורי והן על לוחמה פסיכולוגית. מחקר בתחום אנרגיה מכוונת ונשקים לא־קטלניים אכן קיים, אך הפער בין קונספטים ניסיוניים לבין פריסה מבצעית הוא לרוב גדול. עד שיוצגו ראיות מהימנות, נרטיב "הנשק הקולי" נותר בלתי מוכח—דוגמה נוספת לאופן שבו עימותים מודרניים מייצרים מיתוסים לצד עובדות.
בסופו של דבר, מה שהאירוע מדגיש אינו שימוש מאומת בנשק סודי, אלא כוחו המתמשך של הערפול בלוחמה. בעידן של הפצת מידע מהירה, גם טענות שלא אומתו יכולות לעצב תפיסות זמן רב לאחר שהירי פוסק.
