This post is also available in:
English (אנגלית)
רחפנים קטנים כבר אינם איום שולי. החל מפלטפורמות תקיפה מאולתרות מסוג FPV, דרך חימוש משוטט ועד נחילים מתואמים, כלי טיס בלתי מאוישים מנצלים פערים במערכי ההגנה האווירית הקונבנציונליים. טיסה בגובה נמוך, הסתרה טופוגרפית, עומס אורבני וצפיפות בספקטרום האלקטרומגנטי מאפשרים לרחפנים להתקרב ליעדים מבלי להתגלות — לעיתים עד לרגע האחרון — ומאלצים את המגינים לפעול באופן תגובתי תחת לחץ זמן קיצוני.
גישה ישראלית חדשה לתכנון נגד־רחפנים מבקשת להתמודד עם הבעיה עוד לפני שהרחפנים ממריאים. שדרוג דור־הבא לפלטפורמת אופטימיזציית משאבי לחימה קיימת (BRO C-UAS של Omnisys) מציג מעבר מהגנה תגובתית נגד רחפנים למניעה יזומה, מבוססת־מודלים. במקום להתמקד רק בגילוי וביירוט בזמן התקיפה, המערכת נועדה לסייע למפעילים לצפות מראש כיצד רחפנים צפויים להתקרב — והיכן ההגנות חלשות ביותר.
בליבת הפתרון עומד מודל דיגיטלי מדויק־פיזיקלית של סביבת הפעולה. שטח, מבנים, צמחייה ותשתיות מנותחים כדי לחשוף נתיבי התקרבות בגובה נמוך ונקודות עיוורון שחיישנים עלולים להחמיץ. על גבי מודל זה, מנוע אופטימיזציה מבוסס בינה מלאכותית מחשב מעטפות גילוי, עקיבה ויירוט ריאליות עבור החיישנים והאמצעים הזמינים — תוך שיקוף ביצועים בפועל בתנאי שטח וספקטרום אמיתיים, ולא הנחות אידיאליות.
כך יכולים מתכננים לזהות פגיעויות מבעוד מועד ולפרוס נכסים מוגבלים — כגון מכ"מים, חיישני RF, משבשים או מיירטים — במקומות שבהם תהיה להם ההשפעה המבצעית הגדולה ביותר. המערכת גם מסוגלת להעריך מספר חלופות פריסה וקונספטים מבצעיים, ולהמליץ על דרכי פעולה המשפרות כיסוי והסתברות יירוט, תוך צמצום הפרעות הדדיות או חפיפה מיותרת בין מערכות.
במקום להחליף מערכות פיקוד ושליטה או ניהול חיישנים קיימות, הפלטפורמה פועלת כשכבת תכנון ותמיכה בהחלטות עצמאית. היא משלימה מערכות חיות בכך שהיא מסייעת למפקדים לתעדף אתרים, נתיבים ונכסים, ומפיקה המלצות שניתן לעדכן ככל שהתנאים משתנים. מאחר שהבינה המלאכותית לומדת באופן רציף מזירת הפעולה ומהתנהגות האויב, האופטימיזציה משתפרת לאורך זמן — גם במהלך משימות פעילות.
מנקודת מבט של ביטחון וביטחון פנים, הגישה היזומה הזו משקפת את האופן שבו בעיית הרחפנים מתפתחת. התפשטות הרחפנים אינה מוגבלת עוד לשדות קרב; תשתיות קריטיות, גבולות והמרחב האווירי האזרחי מושפעים יותר ויותר. הסתמכות על אינטואיציה או על תכנון סטטי מובילה לעיתים קרובות לכיסוי לא יעיל ולבזבוז משאבים.
באמצעות הפיכת תחום הנגד־רחפנים לדיסציפלינה חיזויית, מבוססת־מודלים, המערכת מתמודדת עם מציאות של פריסה המונית של רחפנים ואיומים היברידיים. ככל שטכנולוגיית הרחפנים ממשיכה להתפשט ולהתמגוון, היכולת לצפות התקפות ולעצב מראש את סביבת ההגנה עשויה להתגלות כחשובה לא פחות מהמיירטים עצמם.
