This post is also available in:
English (אנגלית)
מתכנני הביטחון באירופה מתמקדים יותר ויותר בטשטוש ההולך וגובר בין מערכי טילים קונבנציונליים לגרעיניים לאורך האגף המזרחי של נאט"ו. מערכות טילים ניידות, שתוכננו במקור לתקיפות מדויקות קונבנציונליות, מתחילות להידון בהקשר גרעיני — מגמה שמעוררת חששות מהסלמה, מקיצור זמני התרעה ומקושי בייחוס כוונות בזמן משבר.
התבטאויות אחרונות של גורמים רשמיים בבלארוס החזירו את הזרקור למערכת הטילים פולונז, משגר נייד על משאית שכבר מצוי בשירות הכוחות הבלארוסיים. לפי דברי מחוקקים בכירים, מתקיימת עבודה עם מומחים רוסים במטרה לאפשר שימוש גרעיני בחלק מפלטפורמות הטילים והאוויר — כאשר פולונז הוזכרה ביניהן. אף שלא נמסרו פרטים טכניים, לוחות זמנים או אישור עצמאי כלשהו, עצם האמירה מדגישה שינוי אפשרי באופן שבו המערכת עשויה להיות מופעלת.
על פי דיווח של Interesting Engineering, פולונז פותחה במקור כמערכת טילים מבצעית־טקטית קונבנציונלית, המשלבת משגר גלגלי נייד מאוד עם רקטות מונחות המיועדות לתקיפות מדויקות. המשגר, המותקן על שלדת MZKT-7930 בעלת שמונה גלגלים, מסוגל לנוע במהירות, לשגר ולשנות מיקום — דבר המקשה על גילויו ותקיפתו. המערכת משגרת טילים בקוטר 301 מ"מ, עם טווחים של עד כ־200 קילומטרים בגרסאות מוקדמות וכמעט 300 קילומטרים בגרסת Polonez-M החדשה יותר, שנכנסה לשירות בסוף 2023. ההנחיה מבוססת על ניווט אינרציאלי עם עדכוני לוויין, ומספקת דיוק הנמדד בעשרות מטרים.
מנקודת מבט ביטחונית, הדאגה אינה נובעת רק מהביצועים הטכניים של הטיל, אלא מהאפשרות לשילובו בדוקטרינה מעורבת — קונבנציונלית וגרעינית. משגר נייד המסוגל לשאת מטענים קונבנציונליים או גרעיניים יוצר עמימות עבור היריב, במיוחד במהלך תרגילים רחבי־היקף או בתקופות של מתיחות מוגברת. עמימות זו עלולה לקצר לוחות זמנים לקבלת החלטות ולהגביר את הסיכון לטעויות חישוב.
בלארוס כבר שילבה בכוחותיה מערכות טילים רוסיות מדגם איסקנדר־אם (Iskander-M), הנחשבות לבעלות יכולת גרעינית. אנליסטים מציינים כי אזכורים של "אלגוריתמים" מתורגלים לשימוש גרעיני במהלך תרגילים משותפים אחרונים עשויים להתייחס יותר למערכות אלו מאשר לגרסה גרעינית מיידית של פולונז. עם זאת, הרחבת האפשרויות הגרעיניות למספר סוגי משגרים תחזק עוד יותר את שילובה של בלארוס במסגרת האסטרטגית של רוסיה.
מבחינת ביטחון אירופה, הסוגיה הרחבה יותר היא ההתרחבות המתמשכת של מערכות תקיפה ניידות וארוכות־טווח, המסוגלות לפעול על קו התפר שבין קונבנציונלי לגרעיני. גם ללא שינויים מאומתים, עצם הדיון מאותת על מגמה אזורית של הסתמכות גוברת על כוחות טילים גמישים ובעלי השפעה גבוהה — מגמה המוסיפה שכבת מורכבות נוספת לסביבה ביטחונית שכבר ממילא שברירית.
