This post is also available in:
English (אנגלית)
מערכות ההגנה האווירית המודרניות נדחפות לקצה גבול היכולת מול איומים מהירים יותר, גבוהים יותר ומורכבים יותר. טילי שיוט, טילים בליסטיים, נשק היפרסוני ואפילו מערכות הפועלות בשולי החלל מצמצמים את זמני התגובה ומעמיסים על ארכיטקטורות ותיקות שתוכננו לפני עשרות שנים. עבור מדינות המבקשות להגן על ערים מרכזיות ונכסים אסטרטגיים, שדרוגים הדרגתיים כבר אינם מספקים.
התשובה הרוסית לאתגר זה היא מערכת S-500 פרומתאוס, שלפי דיווחי התקשורת הרוסית נכנסה כעת לכשירות מבצעית כרגימנט מלא. זהו המקרה הראשון שבו רוסיה מציבה מערכת הגנה אווירית וטילית שנועדה לאחד משימות שבעבר טופלו על ידי פלטפורמות נפרדות. המהלך אף הוביל להקמת מבנה ארגוני חדש בתוך כוחות האוויר והחלל הרוסיים, שמטרתו לנהל משימות משולבות של הגנה אווירית והגנה מפני טילים.
המערכת מוצגת כיורשת של ה־S-400 טריומף, ובהמשך ישיר לשושלת שמתחילה ב־S-300 מתקופת ברית המועצות. בדומה לקודמותיה, מדובר במערכת ניידת המבוססת על משגרי טילים גדולים רב־ציריים, הנתמכים במכ"מי גילוי, יירוט וניהול קרב. ההבדל המרכזי טמון במעטפת המשימות: המערכת החדשה תוכננה לא רק ליירט מטוסים וטילי שיוט, אלא גם להתמודד עם איומים בליסטיים והיפרסוניים הפועלים בגבהים ובמהירויות גבוהים בהרבה.
על פי דיווח של Interesting Engineering, הביצועים המיוחסים למערכת מדגישים מעבר למעטפות יירוט רחבות יותר. מקורות ברוסיה טוענים כי היא מסוגלת לפגוע במטרות בטווחים העולים על כ־480 קילומטרים ובגבהים שמעבר לאלה שבהם מסוגלת לפעול ה־S-400. נתונים שצוטטו בדיווחים מצביעים על יכולת יירוט בגבהים של עד כ־200 קילומטרים — מה שמרחיב את סל המטרות גם לכלים בגובה רב ולעצמים במסלול נמוך סביב כדור הארץ. עוד נטען כי המערכת עושה שימוש במיירטים בשיטת "פגיעה ישירה" (Hit-to-Kill), שנועדו להשמיד את המטרה באמצעות התנגשות ישירה ולא באמצעות ראש קרב מתפוצץ.
שיפור נוסף שעליו מדווח הוא זמן התגובה. לפי גורמים רוסים, מחזור היירוט של המערכת צומצם לכמה שניות בלבד, לעומת כעשר שניות במערכת S-400. תגובה מהירה היא קריטית בהתמודדות עם נשק היפרסוני, שבו חלון הזמן לגילוי, מעקב ויירוט הוא קצר במיוחד.
המידע על פריסת המערכת בשטח עדיין מוגבל. הערכות מוקדמות הצביעו על כך שהרגימנט הראשון יחזק את ההגנה סביב מוסקבה, אך לא פורסם אישור רשמי לכך. גם הטענות בדבר יכולתה להתמודד עם מטוסים מתקדמים או טילים היפרסוניים טרם אומתו, ואין אישור לשימוש מבצעי בפועל.
למרות זאת, כניסת המערכת לשירות מסמנת את כיוון ההתפתחות של מערכות הגנה אווירית: מעבר מפלטפורמות חד־תכליתיות לרשתות משולבות, שנועדו להתמודד עם איומים החוצים את גבולות המרחב האווירי ומגיעים עד לסף החלל.
