This post is also available in:
English (אנגלית)
עם שיפור מערכות ההגנה האווירית לטווח קצר, כלי טיס בלתי מאוישים רבים יורטו עוד לפני שהתקרבו למטרותיהם. רחפנים מונעי מדחף — גם כאשר הם משוגרים במספרים גדולים — מספקים למגנים זמן תגובה יקר. הפער הזה דוחף צבאות שונים לפתח פלטפורמות מהירות וקשות לאיתור, המסוגלות לחדור את מעטפת המכ"ם או לצמצם את חלון ההזדמנויות ליירוטן.
רחפן תקיפה חדש איראני, המצויד במנוע סילון, נראה כאילו פותח בדיוק בשביל האתגר הזה. הדגם, שמכונה "חדיד־110", עושה שימוש במנוע טורבינת סילון קומפקטי ובגוף אוויר בעל משטחים זוויתיים להפחתת נראות מכ"ם. תמונות שפורסמו ברשתות החברתיות מציגות כנף דלתא ומעטפת זוויתית — מאפיינים המוכרים מעולם הטילים החמקניים. לפי נתונים שנאספו מהערכות מודיעין גלוי של צבא ארה"ב, הרחפן מסוגל להגיע לכ־510 קמ"ש, מה שהופך אותו לאחד מכלי התקיפה הבלתי מאוישים המהירים ביותר הפועלים כיום באזור.
על פי דיווח של Interesting Engineering, ייעודו העיקרי הוא התקפי. הרחפן נושא ראש קרב במשקל 30 ק"ג ומתוכנן כפלטפורמת תקיפה חד־כיוונית, שנועדה לפגוע בתשתיות קבועות או בעמדות בעלות ערך גבוה. הטווח המוצהר — כ־350 ק"מ — מאפשר פגיעה במטרות במספר גזרות, בעוד המבנה הקל והגאומטריה המפזרת את קרינת המכ"ם נועדו להקשות על גילויו.
פלטפורמות מסוג זה מדגימות עד כמה מהר מתפתחים רחפני התקיפה החד־פעמיים. מהירות ועיצוב אווירודינמי מכוּון־חשאיות מספקים נתיב שונה לשרידות מבצעית, בהשוואה לטקטיקות התקיפה ההמוניות הקשורות לרחפנים איטיים יותר. ככל שהאיומים מתרבים ומשתנים, מערכי ההגנה האווירית נדרשים לתת מענה גם לרחפנים מהירים ובעלי חתימה קטנה — המתנהגים יותר כמו טילי שיוט מאשר כמו כלי טיס בלתי מאוישים סטנדרטיים.
הרחפן הוצג לראשונה בפומבי בתחילת השנה, ומיד לאחר מכן עבר לשלב הפעלה מבצעית. הוא כבר השתתף בתרגילים שבחנו את תהליך השיגור שלו, המשתמש במסילה ובמאיץ להמראה עד למעבר למנוע הסילון. נראה שהעיצוב נועד להשלים את רחפני המדחף האיטיים יותר שמיוצרים בהיקפים גדולים, ולהציע אופציית תקיפה מהירה ועמידה יותר בפני מכ"ם.
על אף שמידע מאומת על ביצועיו עדיין מוגבל, הפלטפורמה משקפת מגמה רחבה יותר: רחפני תקיפה הופכים למהירים יותר, ייעודיים יותר ומותאמים באופן מדויק לחדירה דרך מערכי הגנה שכבתיות.
