היום שבו המגזר הפיננסי שינה הגישה לגבי תוכניות היערכות לחירום
This post is also available in: 
English (אנגלית)
מאת דני קרוננברג, מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים
המגזר הפיננסי, הכולל בנקים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה, חברות כרטיסי אשראי, הבורסה ועוד, הוא מגזר חיוני שחייב לשמור על רציפות תפקודית גם בשעת חירום, על מנת לספק אבטחת שירותים חיוניים למדינה, למגזר העיסקי, לארגונים שונים ולאוכלוסייה.
בימים אלו, עם ההתפשטות העולמית של מגיפת הקורונה, הציבור נחשף לכך שהבנקים בישראל הפעילו תוכניות חירום למקרה מגיפה עולמית, פיצלו צוותי עבודה חיוניים לאתרים נפרדים ולקבוצות נפרדות שאינן נפגשות, על מנת למנוע הידבקות של כל העובדים האחראים על כל אחד מתחומי הפעילות החיוניים במוסדות הפיננסיים השונים, ונקטו בפעולות שונות נוספות על מנת להבטיח רציפות תפקודית.
כיום גם ברור לכולנו שקיימים איומי סייבר, ושמוסדות, ארגונים וחברות חייבים להתכונן לפגיעה במערכות המחשב ומאגרי המידע שלהם, אך בעבר המודעות לכך הייתה נמוכה.
זה הזמן לחזור לעבר, ולספר על אירוע מכוֹנֵן, שהתרחש לפני כ-27 שנים, שבעקבותיו (ובעקבות אירועים נוספים) רשויות האַסְדָּרָה (הרֵגוּלָטוֹרים) במערכת הפיננסית העולמית חייבו מוסדות פיננסיים להכין תוכניות חירום ותוכניות מפורטות להתאוששות מאסון.
בתאריך 24.4.1993, מחתרת הצבא האירי הרפובליקאי, פוצצה משאית תופת שהכילה 1 טון של חומר נפץ במטרה לפגוע באזור ה"סיטי" של לונדון, שבו מרוכזים משרדים רבים של חברות מהמגזר הפיננסי. מוקד האירוע היה ברחוב בִּישוֹפְסְגֶייט ולכן האירוע מוכר בשם Bishopsgate bombing.
ההתפוצצות גרמה נזק אדיר במבנים במרחק של עד 500 מטר מהמשאית, ובמקום שבו עמדה המשאית נפער מכתש ברוחב של 4.5 מטר ובעומק של למעלה משני מטרים.
המשטרה תחמה את כל המדרכות בסרטי אזהרה, על מנת למנוע מאנשים ללכת על המדרכות, ולהסתכן בפגיעה משברי זכוכית שכיסו אותן, ומשברי זכוכית שהמשיכו ליפול מחלונות הבניינים, בעיקר כאשר בנאים וזגגים עסקו בתיקון הנזקים.
גם כשביקרתי בזירת האירוע, לאחר ארבעה ימים, דפי נייר המשיכו להתעופף דרך החלונות המנופצים, לצנוח ולכסות את הכבישים והמדרכות. מאחר ודפים אלו כללו מידע פיננסי אישי חסוי של לקוחות, המשטרה השקיעה מאמץ רב באיסוף מסמכים אלו ובגריסתם.
ממדי ההרס היו כה גדולים, עד שלא ניתן היה להחליף כמות כה גדולה של זגוגיות שהתנפצו תוך זמן סביר ולכן, באופן זמני, נאלצו לאטום חלק מהחלונות באמצעות לוחות עץ.
בהערכה גסה, תיקון הנזקים הישירים שגרם הפיצוץ, לאחר המרה לשקלים והתאמה לאינפלציה, כנראה עלה יותר מ- 3 מיליארד שקל!
עובדי החברות הפיננסיות לא נפגעו כי הפיצוץ בוצע ביום שבת שבו רק עובדים מועטים הגיעו לעבודתם. המחתרת האירית גם הודיעה מראש למשטרה, בשיחת טלפון, על הפיצוץ הצפוי, ובעקבות כך המשטרה פינתה את האוכלוסייה מהאזור.
למרות זאת, החורבן של משרדים רבים, השבתת מערכות תקשורת ומחשוב, וחוסר נגישות למידע פיננסי חיוני, גרמו לשיתוק הפעילות של חברות רבות, לאורך זמן, סיכנו את היציבות של חלק מהן, ואף גרמו חשש כבד לגבי היכולת שלהן לשרוד את המשבר, תוך יצירת "אפקט דומינו" שפגע בחברות אחרות שהיו קשורות אליהן.
מעבר לכך, תשלום תגמולי הביטוח הגבוהים בעקבות הפיגוע בבִּישוֹפְסְגֶייט גרמו למשבר במגזר הביטוח.
אין זה מיותר לציין כי מרכזי השירותים הפיננסיים המובילים בעולם נמצאים בניו יורק ובלונדון, ולכן השפעת גלי ההדף של שיתוק חלק מהמוסדות הפיננסיים בלונדון הורגשו ברחבי העולם.
על בסיס הלקחים שנלמדו בעקבות הפיגוע, חברות שונות מהמגזר הפיננסי בחנו מחדש ושיפרו את התוכניות שלהן להתאוששות מאסון.
לאחר כשמונה שנים, התוכניות להתאוששות מאסון סייעו לאותן חברות להתמודד עם המשבר שיצרו פיגועי 11 בספטמבר 2001, שגרמו לקריסת מגדלי התאומים בניו יורק, בהם שכנו חברות רבות מהמגזר הפיננסי.
כיום ברור שתוכניות היערכות לחירום ותוכניות להתאוששות מאסון הינן מרכיב חיוני בחסינות חברות עסקיות וארגונים שונים, הן על מנת להבטיח שרידות בשעת משבר והן על מנת לאפשר המשך פעילות לאחר סיום מצב החירום.
דני קרוננברג – מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
תמונה ראשית – The City of London Police
