This post is also available in:
English (אנגלית)
אחד האתגרים הגדולים ביותר של מערכי ההגנה האווירית המודרניים כבר אינו מסתכם רק בבלימת איומים, אלא גם בעלות הכרוכה בכך. צבאות נאלצים להשתמש יותר ויותר בטילי יירוט יקרים כדי להשמיד רחפנים וטילי שיוט זולים יחסית, מצב היוצר חוסר איזון כלכלי שעלול לרוקן במהירות את מלאי המיירטים במהלך עימותים ממושכים. ככל שמתקפות אוויריות רחבות היקף הופכות לנפוצות יותר, היכולת להצטייד במיירטים זולים בכמויות גדולות הופכת לחשובה כמעט כמו ביצועיהם המבצעיים.
חברת Lockheed Martin הציגה מיירט חדש שנועד להתמודד עם האתגר הזה. הטיל, המכונה PAC-3 Adapted Capability Effector (PAC-3 ACE), מפותח כתוספת זולה יותר לטיל PAC-3 Missile Segment Enhancement (MSE) של החברה. לפי החברה, מחירו של כל מיירט צפוי להיות נמוך לפחות ב-50% ממחירו של המיירט הקיים, תוך שמירה על תאימות למערכות ההגנה האווירית שכבר נמצאות בשירות.
המיירט החדש אינו מיועד להחליף את הטיל הזול יותר אלא להרחיב את יכולת ההגנה הכוללת. הוא נועד להתמודד עם מגוון רחב של איומים אוויריים, בהם טילי שיוט, טילים בליסטיים קצרי טווח ומטרות אוויריות נוספות המונעות באמצעות מנועי אוויר (Air-Breathing Targets). באמצעות הפחתת עלות כל מיירט, יוכלו המפעילים להחזיק מלאי גדול יותר של טילים ולהתמודד בצורה יעילה יותר עם מתקפות מתמשכות, מבלי לשחוק במהירות את המלאים.
אחד המאפיינים המרכזיים של הפיתוח הוא השימוש בתשתיות הפיקוד והשליטה הקיימות, במקום פיתוח ארכיטקטורת הגנה אווירית חדשה לחלוטין. המיירט תוכנן להשתלב ישירות במערכת בקרת האש של Patriot ובמערכת Integrated Battle Command System (IBCS) של צבא ארצות הברית, תוך שימוש בתוכנה שכבר נמצאת בשירות מבצעי. הודות להסתמכות על מערכות קיימות, ניתן יהיה להכניס את המיירט לשירות מהר יותר בהשוואה לפיתוח טיל חדש לחלוטין.
גם מודל הייצור נועד לתמוך בהאצה משמעותית של קצב הייצור. החברה מתכננת לפתח ולייצר את המיירט בשיתוף ספקים מארצות הברית ומאירופה, ובכך ליצור בסיס ייצור משותף שיגדיל את כושר הייצור וישפר את יכולת הפעולה ההדדית בין המדינות המשתמשות במערכת. על פי דיווח של Interesting Engineering, הייצור הראשוני צפוי להתחיל בתוך כ-36 חודשים.
מיירטים בעלי עלות נמוכה הופכים לחלק חשוב יותר ויותר ממערכי ההגנה האווירית הרב-שכבתיים. במקום להסתמך על טילים מתקדמים ויקרים עבור כל יירוט, צבאות שואפים להחזיק שילוב של מיירטים המותאמים לסוגי איומים שונים. כך ניתן להשתמש במיירטים הזולים יותר נגד טילי שיוט, רחפנים ואיומים זולים יחסית, ולשמור את המיירטים המתקדמים יותר להתמודדות עם מטרות מורכבות ובעלות עדיפות גבוהה יותר.
אם התוכנית תתקדם בהתאם ללוחות הזמנים, המיירט החדש עשוי לשנות את הכלכלה של ההגנה האווירית באמצעות הגדלת מלאי הטילים, מבלי להגדיל באותו יחס את עלויות הרכש. ככל שמתקפות טילים ורחפנים ממשיכות להתפתח, האיזון בין ביצועים, קצב ייצור ועלות צפוי להפוך לאחד הגורמים המרכזיים בעיצוב הדור הבא של מערכות ההגנה האווירית.
