למה צריך לייצר מיירטים מהר יותר מטילים

Image by Wikimedia (Creative Commons)
By James E. Scarborough, CC BY 1.0 , via Wikimedia Commons

This post is also available in: English (אנגלית)

הגנה מפני טילים בליסטיים הפכה למרוץ כפול — מול התקדמות טכנולוגית ומול זמינות המלאי. ככל שאיומי הטילים גדלים במספרם, בטווחיהם וברמת המורכבות שלהם, מלאי המיירטים נשחק בקצב מהיר יותר מזה שבו ניתן לחדש אותו. עבור מערכות הגנה מטילים, היעילות אינה נמדדת רק בביצועים תיאורטיים, אלא גם — ואולי בעיקר — ביכולת להחזיק כמות מספקת של מיירטים לשם ניהול פעילות ממושכת והרתעה אפקטיבית מלכתחילה.

דחיפה ייצורית חדשה נועדה להתמודד עם נקודת תורפה זו. תוכניות עדכניות קובעות הגדלה דרמטית של קצב הייצור השנתי של מיירטים עבור מערכת הגנה מטילית בגובה רב (מיירטי THAAD של לוקהיד מרטין), תוך מעבר מייצור של פחות מ־100 יחידות בשנה ליעד של עד כ־400. המהלך משקף מעבר מייצור מצומצם ובעל קצב נמוך לייצור תעשייתי רחב־היקף, המותאם טוב יותר לביקוש הנוכחי.

על פי דיווח של Interesting Engineering, המיירטים המדוברים מיועדים ליירוט טילים בליסטיים קצרי־טווח, בינוני־טווח ובין־יבשתיים בשלב הסופי של הטיסה וגם בשלב האמצעי. בניגוד למערכות הגנה אווירית רבות, הם מסוגלים לפעול הן בתוך האטמוספרה והן מחוצה לה, ובכך להרחיב את מעטפת היירוט ולהעניק למפקדים גמישות רבה יותר בתגובה לשיגורי טילים.

כדי לאפשר את האצת הייצור, נחתם הסכם מסגרת חדש הקובע ציפיות ייצור ארוכות־טווח, במקום להסתמך על חוזים קצרים ונקודתיים. גישה זו מאפשרת לספקים להשקיע בכלי ייצור, בהרחבת כוח האדם ובאוטומציה בביטחון גבוה יותר, ומפחיתה צווארי בקבוק שבדרך כלל מאטים את קצב ההתרחבות בעת משבר.

יכולת הייצור מורחבת במספר אתרים, תוך שימוש בשיטות ייצור מתקדמות כגון רובוטיקה, בקרת איכות דיגיטלית וקווי הרכבה מודרניים. בנוסף, מתוכנן מרכז האצה חדש המוקדש לייצור טילים, שמטרתו הכשרת עובדים וסטנדרטיזציה של תפוקה בקצב גבוה עבור מיירטים ומערכות נלוות. היעד אינו רק הגדלת הכמות, אלא גם יצירת לוחות אספקה יציבים וצפויים יותר בשנים הקרובות.

מנקודת מבט של ביטחון והגנת המולדת, הגדלת התפוקה תומכת ישירות בארכיטקטורות הגנה מטילים רב־שכבתיות. מיירטים בגובה רב משלימים מערכות שכבה נמוכה יותר באמצעות יירוט מוקדם ובמרחב רחב, ומספקים הגנה למרכזי אוכלוסייה, לכוחות פרוסים ולתשתיות קריטיות. שילוב עם סוגי מיירטים נוספים כבר הודגם בפועל, תוך שיתוף נתוני עקיבה והרחבת מרחב ההגנה.

הגדלת הייצור מעידה גם על מגמה רחבה יותר ברכש הביטחוני. במקום להתמקד אך ורק בפיתוח הדור הבא, צבאות נותנים עדיפות לזמינות של מערכות מוכחות בהיקף גדול. בתחום ההגנה מטילים, ההרתעה תלויה לא פחות ביכולת אספקה רציפה של מיירטים מאשר ביכולות הטכניות עצמן.

ככל שאיומי הטילים ממשיכים להתפשט, היכולת לייצר מיירטים במספרים גדולים עשויה להתברר כגורם מכריע — לא פחות מהתקדמות במכ״מים או בטכנולוגיות הנחיה.