This post is also available in:
English (אנגלית)
מערכי ההגנה האווירית המודרניים נעשים צפופים, מהירים ורב־שכבתיים יותר, והופכים משימות תקיפה קונבנציונליות למסוכנות יותר ויותר. מערכות טילי קרקע־אוויר מתקדמות מאלצות מטוסי תקיפה לפעול ממרחק רב יותר מהמטרה, מה שמפחית את האפקטיביות ומגדיל את התלות באמצעי סיוע. עבור חילות אוויר הפועלים בתנאים אלה, האתגר ברור: כיצד לפגוע במטרות בעלות ערך גבוה ומוגנות היטב, מבלי לחשוף טייסים ופלטפורמות לסיכון בלתי־קביל.
טיל ה־Joint Air-to-Surface Standoff Missile, המוכר בשם JASSM, פותח בדיוק כדי לתת מענה לאתגר זה. במקום להכניס מטוסים למרחב אווירי מאוים, הטיל מאפשר שיגור חימוש מדויק ממרחק של מאות קילומטרים. לאחר השיגור הוא טס באופן אוטונומי אל יעדו, ומשלב חתימה נמוכה עם ניווט מדויק כדי לחדור מערכי הגנה ולפגוע בדיוק גבוה.
על פי דיווח של ה-Defense Post, יעילותו נשענת על בחירות תכנוניות המתמקדות בשרידות. מבנה האוויר של הטיל מעוצב להפחתת גילוי מכ"מי, בעוד שמערכת ההנחיה משלבת ניווט אינרציאלי עם עדכונים לווייניים, כך שהדיוק נשמר גם בסביבה אלקטרונית מאוימת. בשלב הסופי מסייע ביות אינפרא־אדום מבוסס דימות לאימות ולדיוק רכישת המטרה. בעת הפגיעה, ראש קרב כבד וחודר מותאם להשמדת מטרות מוקשחות כגון בונקרים, מתקני פיקוד ותשתיות מחוזקות.
עם הזמן התרחבה משפחת הטילים כדי לענות על צרכים מבצעיים משתנים. הגרסה המקורית סיפקה טווח עמידה־מרחוק של כ־370 ק"מ, בעוד שגרסת הטווח המוגדל דוחפת את המרחק לכ־900 ק"מ באמצעות הנעה משופרת וקיבולת דלק גדולה יותר. התאמה ימית, המכונה לעיתים גרסת הנ"ס (נגד-ספינות) לטווח ארוך, מוסיפה חיישנים מתקדמים ואוטונומיה לאיתור ולתקיפה של מטרות ימיות נעות בסביבות חופיות עמוסות. גרסת טווח קיצוני עתידית נמצאת בפיתוח, עם טווח משוער המתקרב ל־1,800 ק"מ, ונועדה לפעילות בזירות עצומות שבהן המרחק עצמו משמש מרכיב הגנתי.
מנקודת מבט ביטחונית, הטיל הפך ליכולת שאינה מוגבלת למדינה אחת. תאימותו למגוון רחב של פלטפורמות — ממטוסי קרב טקטיים ועד מפציצים אסטרטגיים — הופכת אותו לאופציה גמישה לפעילות קואליציונית. חילות אוויר של מדינות בעלות־ברית משלבים גרסאות טווח מוגדל כדי לחזק הרתעה ולהפחית תלות במשימות חדירה עתירות־סיכון.
השימוש המבצעי הדגים כי מדובר בכלי אסטרטגי ולא בנשק נישתי. הפעלתו בתקיפות בעולם האמיתי הראתה כיצד דיוק בעמידה־מרחוק יכול להשיג השפעות מכריעות ללא מערכות אוויריות ממושכות. ככל שההגנות האוויריות ממשיכות להתקדם, מערכות מסוג זה ממחישות שינוי רחב יותר בכוח האווירי — מעבר מכניסה כפויה למרחב המאויב, לתקיפה מטווח שמעבר להישג, תוך שימוש בחשאיות, אוטונומיה ודיוק כדי לעצב את שדה הקרב עוד לפני שההגנות מספיקות להגיב.
