This post is also available in:
English (אנגלית)
מאגרי הטילים ההולכים וגדלים מפעילים לחץ חסר תקדים על מערכות הגנה אווירית והגנה מפני טילים. איומים בליסטיים כבר אינם נחלתן של מעט מדינות, וקצב השיגור האפשרי בעימות מחייב את המגינים לחשוב במונחים של היקף וכמות — ולא רק של יירוטים בודדים. עבור מערכות שנועדו להתמודד עם איומים מתקדמים, זמינות הופכת לגורם קריטי לא פחות מהביצועים עצמם.
על רקע זה, מתגבשות כעת תוכניות להרחבה משמעותית של ייצור מיירט ה-PAC-3 MSE, המשמש את מערכת ההגנה האווירית והטילית פטריוט. הסכם מסגרת חדש עם משרד ההגנה האמריקאי קובע את התנאים להגדלת התפוקה השנתית לעד כ-2,000 מיירטים בתוך שבע השנים הקרובות. מדובר בעלייה של יותר מפי שלושה לעומת רמות הייצור הנוכחיות, ומשקף את הביקוש הגובר להגנה מפני טילים בליסטיים במספר אזורים בעולם.
המיירט מותאם במיוחד ליירוט טילים בליסטיים, באמצעות טכנולוגיית פגיעה ישירה (Hit-to-Kill) ומכ"ם אקטיבי, המאפשרים יירוט בשלב הסופי של מעוף המטרה. הביקוש למערכת עלה בהתמדה ככל שיותר מדינות מצטיידות בטילים ארוכי טווח ומדויקים יותר, מה שמקרב את המלאים הקיימים לקצה גבול היכולת. על פי דיווח של ה-Defense Express, בשנים האחרונות כבר נרשמה עלייה בייצור, כאשר התפוקה הגיעה ליותר מ-600 מיירטים בשנת 2025. תוכניות קודמות כיוונו להגדלה הדרגתית לכ-750 מיירטים בשנה עד 2027, אך הערכות האיום העדכניות האיצו את היעדים.
הגדלת הייצור ל-2,000 מיירטים בשנה תחייב מאמץ תעשייתי רחב בהרבה. ייצור טילים אינו מוגבל רק לשלב ההרכבה הסופי, אלא גם לרכיבים ייעודיים עמוק בשרשרת האספקה. אחד הקריטיים שבהם הוא ראש הביות הרדארי האקטיבי, המיוצר כיום על ידי ספק יחיד. התוכניות הקיימות לייצור ראשי ביות רחוקות מלספק את הכמות הנדרשת לקצב הייצור הגבוה, מה שמעלה את הסבירות להרחבת בסיס הספקים או לגיוון מקורות הייצור.
גם לייצור הבינלאומי יש תפקיד. בעוד שההרכבה מתבצעת בעיקר בארצות הברית, יפן היא כיום המדינה היחידה הנוספת המורשית להרכיב את המיירטים. ככל שהביקוש מצד מדינות מפעילות יגדל, צפוי הייצור להפוך למבוזר יותר ולהישען על רשת רחבה של ספקים ובעלות־ברית.
מנקודת מבט ביטחונית, המספרים מדגישים אתגר עמוק יותר. דוקטרינת ההגנה מפני טילים גורסת לרוב שיגור של כמה מיירטים לעבר כל איום נכנס, כדי להבטיח יירוט מוצלח. גם בקצב של 2,000 מיירטים בשנה, מלאים עלולים להתרוקן במהירות בעימות עתיר־עצימות. הזינוק בייצור משפר את הכשירות, אך במקביל מדגיש את הצורך בהגנה רב־שכבתית ובפתרונות חסכוניים יותר להתמודדות עם מטחי טילים רחבי־היקף.
במובן זה, ההתרחבות אינה רק שאלה של ייצור. היא משקפת את האופן שבו ההגנה האווירית והטילית הופכת לזירת תחרות תעשייתית בקנה מידה רחב — שבה היכולת לשמר אספקה רציפה עשויה להיות מכרעת לא פחות מהיכולת ליירט את הטיל עצמו.
