שליטה בנחיל – הדבר הבא בטכנולוגיות הבלתי מאוישות

This post is also available in: English (אנגלית)

ניכרת מגמה עולמית למעבר לפלטפורמות בלתי מאוישות זולות וקטנות לפעולה מתואמת. זהו חלק ממהלך רחב יותר לעבר אוטומציה ומערכות בלתי מאישות על ידי רשויות התכנון בצבאות ארה"ב ומדינות אחרות, ביניהן רוסיה וישראל.

פרויקט של דארפ"א, הסוכנות האמריקאית למחקרים בתחום הביטחון, מיועד ליצור כלים טקטיים חדשים עבור יחידות חי"ר קטנות. במסגרת זו, תעשיות ביטחוניות כמו ריית'יון, לצד מכוני מחקר, מפתחים טכנולוגיה לשליטה בנחילי רחפנים.

עבור גורמי התכנון הצבאיים, לאמצעי הלחימה ופלטפורמות המעקב הפועלים בנחיל יש יתרונות במצבים טקטיים לאור העובדה שקשה להתגונן נגדם. מחירם גם זול יותר ממערכות מאוישות כמו מטוסי קרב וטנקים. כאשר נחיל מהווה אשכול של פלטפורמות חישה מבוזרות במחיר זול יחסית, היתרון הכלכלי ברור כשלוקחים בחשבון שחלק מהם עלולים להיפגע או להיהרס. יחד עם זאת, ליתרונות אלה עלולות להיות השלכות לגבי אופי המלחמה, ולהגביר את הסבירות לעימות חמוש, כך מעריך zdnet.com.

צבא ארה"ב ביצע לאחרונה ניסויי מטווח בכלי רכב קרקעיים אוטונומיים הנושאים מערכות נשק בלתי מאוישות. חברת ריית'יון מפתחת נחילי רחפנים כבר זמן מה. בשנת 2015, היא השתתפה בתוכנית LOCUST של לשכת המחקר של חיל הים האמריקאי, כאשר הצליחה ליצור רשת של 30 כטב"מים בנחיל.

התוכנית הנוכחית של דארפ"א, OFFSET, תוכנית טקטיקות התקפיות באמצעות נחיל, "מבוססת על חזון לפיו יחידות חי"ר קטנות עתידיות ישתמשו בנחילים של כ-250 רחפנים ו/או כרב"מים כדי לבצע מגוון משימות בסביבות עירוניות מורכבות".

ריית'יון מפתחת ממשק "גרור ושחרר" לצורך בקרה של רחפנים מקושרים ברשת, וכן סימולטור וירטואלי שיבחן את טכנולוגיית התקשורת.

"המפעילים יכולים להשתמש בדיבור או מחוות ידיים כדי לשלוט בנחיל", מסביר שיין קלארק, חוקר ראשי בתוכנית. "מדובר ביתרון עצום במהלך מבצעים. המערכת מספקת נתוני חיישנים ומדדי סטטוס למשימה המעניקים מודעות מצב מלאה".