חיישנים חדשים לאחיזת שטח יכנסו לפעולה

This post is also available in: English (אנגלית)

סין היא מעצמה בהתהוות במציאות של היום, בכך אין ספק. בעבר כתבנו ב- i-HLS.com באופן נרחב על מאמציה של המדינה להתחמש במערכות הנשק הטובות ביותר שהיא מסוגלת לייצר בעצמה, וגם על מנהיג המדינה שמדבר על התעצמות טכנולוגית. הצעד הבא שמבצעת סין קשור באחיזת שטח, ויותר ספציפית בים סין הדרומי.

סין החלה בבנייה של מערכת מרובת חיישנים שתנטר באופן תמידי את המיקום המדויק של ספינות וצוללות בים סין הדרומי. ניטור ספינות יתבצע על ידי מבנה של 10 לווייני חישה ניידים כך שהים יהיה בניטור תמידי. לוויינים שישייטו בגובה 600 ק"מ יהיו מצויידים במערכת SAR, ראדאר צוהר סינטטי, ובמצלמות דיגיטליות.

רדאר טיפוסי כזה מסוגל לייצר תמונה איכותית ברזולוציות שונות. ברזולוציה בינונית (3 מטרים) הרדאר מכסה שטח של 40X40 ק"מ. ברזולוציה נמוכה (20 מטרים) הרדאר יכסה שטח של 100X100 ק"מ. הרדאר יוכל לגלות ספינות וצוללות מונעות בדיזל כאשר הן עולות לפני הים. מאז שנת 2010 סין בוחנת מארג כזה של חיישנים, ומשתמשת בשלושה לוויינים הנעים במבנה מעל מערב האוקיינוס השקט.

לפי אתר strategypage.com, סין הודיעה כי לווין ים סין הדרומי הראשון שלה ישוגר בשנת 2019, וכלל הלוויינים יהיו במסלולם עד שנת 2025. עד שנת 2030 חיל הים הסיני יכלול 260 ספינות, 30 אחוזים יותר מהצי האמריקאי. לוויינים אלו ושאר החיישנים יוסיפו ליתרון מספרי זה, ויהפכו את ים סין הדרומי למקום מסוכן מאוד למי שסין לא רוצה שיהיה שם.

על מנת לגרום למערכת הניטור לעבוד, סין משתמשת ומתאימה טכנולוגיות קיימות רבות. לצורך ביון תת-ימי סין מתקינה רשת של חיישנים תת-מימיים הדומים למערכת ניטור הצליל, SOSUS (SOund SUrveillance System), האמריקאית מתקופת המלחמה הקרה.

המערכת המקורית הורכבה ממספר רשתות שונות. על האזורים היבשתיים בצפון האטלנטי הייתה מערכת ה-CAESAR. בצפון האוקיינוס השקט הייתה מערכת COLOSSUS ועוד כמה חיישנים באוקיינוס ההודי ובעוד מקומות שאף אחד לא מוכן לספר עליהם. הסונארים התת-מימיים הפאסיביים הקשיבו לכל דבר ושלחו נתונים דרך כבל אל תחנות ביבשה. משם הנתונים נשלחו למתקן ניתוח מרכזי, לרוב בעזרת חיבור לווייני.

הרדאר היה מדויק מספיק כדי לזהות צוללת במעגל לא רחב יותר מ-100 ק"מ. זה אמנם אזור רחב, אך בתלות באיכות התשדורת, המעגל עשוי לקטון עד ל-10 ק"מ. החיסרון הגדול של המערכת שהיא לא כיסתה אזורים במרחק גדול יותר מ-500 ק"מ מהחוף. זאת איננה בעיה בשביל המערכת הסינית, מאחר וים סין הדרומי הוא רדוד ודומה יותר לימה פנימית. דרום קוריאה החלה בבניית מערכת SOSUS גם היא אחרי 2010, על מנת להתמודד עם צוללות צפון קוריאניות (ועם צוללות סיניות, בשל הקשר בין המדינות) שיגיעו לחופיה.