משרד ההגנה משקיע יותר בזיהוי ביומטרי
This post is also available in: 
English (אנגלית)
משרד ההגנה משקיע יותר בזיהוי ביומטרי
אמצעים כמו ניתוח מהיר של DNA, זיהוי ביומטרי של הקשתית, טביעת האצבע או תבנית הקול וזיהוי פנים מרחקים עצומים נשמעו עד לא מזמן כמו מדע בדיוני.
משרד ההגנה האמריקאי רוצה להפוך את היכולות האלה למציאות יומיומית, ובמאמר זה federalnewsradio.com סוקרים כמה מהאספקטים של יכולות אלו.
"זו תקופה מאוד מעניינת מבחינת זיהוי ביומטרי. בשנת 2018 אנחנו עומדים לבחון חמש דרכים שונות לזיהוי בשיטה הביומטרית. " אומר וויל גרייבס, סגן מנהל פרויקט ומהנדס בכיר במשרד ההגנה.
בעוד תוכנות לזיהוי פנים נהיו שכיחות, השימוש בהן הוא בעיקר למרחקים קצרים, כמו שדות תעופה ובניינים אחרים.
"כשעבדתי [במחלקה לביטחון המולדת] זיהוי 'ממרחק' היה כ-10 מטרים. כאן במשרד ההגנה, אנחנו מדברים היום על כמעט קילומטר", אמר גרייבס. "כשאנחנו אומרים 'ממרחק' אנחנו משתמשים בעדשות טלפוטו (עדשת טלפוטו היא עדשה ספציפית למיקוד רחוק, בה האורך הפיזי של העדשה קטן מאורך המוקד), אבל זה כל כך פשוט לצלם וידאו עם עדשת טלפוטו".
במרחקים כאלו, יהיה חייב להיות פיצוי על הרבה גורמי הסחה פוטנציאליים. לחץ אטמוספרי יכול לעוות את התמונה, כך שלמצלמה חייב להיות קצב פריימים לשנייה גבוה, והאלגוריתמים יהיו חייבים לקחת בחשבון גלי חום.
גרייבס סיפר כי במבחן ל-500 מטרים שנערך לאחרונה, חום הנוצר מהמראת מסוק הספיק כדי למנוע מהמערכת לזהות נוכחות פנים אנושיות, ובטח שלא לתת להם זהות. העין האנושית, לעומת זאת, עדין יכולה הייתה לזהות את הפנים.
עוד סוג של זיהוי ביומטרי הוא ביומטריה ללא מגע. ביומטריה ללא מגע יכולה לגשר על הפער בין זיהוי קשתית הקיים כיום, לבין זיהוי טביעת אצבע ללא מגע.
זיהוי טביעת אצבע ללא מגע דורש מצלמות ברזולוציה גבוהה – כ-500 פיקסלים לאינץ' – על מנת לקבל תמונה של טביעות אצבע של אדם. אחת הסיבות לכך היא שלעיתים קרובות אנשים נרתעים מלגעת בסורקי טביעות אצבע במקומות הומי אדם, כמו שדות תעופה. גרייבס אמר כי משרד ההגנה כבר נחל הצלחה חלקית בהתאמת טביעות אצבע שנסרקו ללא מגע לפנים שזוהו תוך כדי תנועה.
אבל לזיהוי פנים תוך כדי תנועה יש גם אתגרים משל עצמו. מכיוון שמצלמות תופסות צילום ישיר של פנים רק לעיתים רחוקות.
"היסטורית, זיהוי פנים החל מתמונות מעצר" אמר גרייבס. "כך שרוב אלגוריתמי זיהוי הפנים טובים מאוד עם תמונה שצולמה מהחזית. עם המעבר לווידאו ולמדיה חברתית, התחלנו להסתכל על אלגוריתמים שלוקחים תמונות מזוויות אחרות ועורכים את תהליך הזיהוי עליהן".
גרייבס אמר כי משרד ההגנה מעוניין לשים ידו על כמויות המידע העצומות שקיימות ברשת האפלה ובמדיה החברתית, והווידאו הוא העתיד במדיה חברתית. לכן, המשרד רוצה להיות מסוגל "לגרד" מידע שיספק זיהוי מסרטוני תעמולה של דאע"ש או ממדריכי הכנת פצצות.
גרייבס אמר כי הדבר העלה דאגות בדבר פרטיות אצל כלבי השמירה של הרשתות החברתיות, אך שאל להם להיות מודאגים.
“מכיוון [שחברי דאע"ש] אינם אזרחי ארה"ב, משרד ההגנה לא מתחשב בחוק הגנת פרטיות של שנת 1974 כמו שעושה המחלקה לביטחון המולדת. המחלקה לביטחון המולדת מתחשבת בפרטיות של כולם. למשרד ההגנה יש פרשנות מעט שונה של הנושא. כך שאם לא מדובר באזרחי ארה"ב, אין להם את הגנת הפרטיות הקבועה בחוק", אמר גרייבס.
אבל, אזרחי ארה"ב יהיו בטוחים מחיטוטי משרד הגנה במידע האישי שלהם.
עוד אספקט של זיהוי ביומטרי הוא ניתוח מהיר של DNA. גרייבס אמר כי משרד ההגנה עובד יחד עם אוניברסיטת וירג'יניה כדי לפתח ציוד קטן ויעיל יותר לניתוח של DNA, כך שניתן יהיה לנתח אותו בשטח ולא לחכות למעבדה. עד כה, הם הצליחו להקטין את משקלו של המכשיר לחמישה קילוגרם, אבל הוא עדיין לא בדיוק נכנס בתיק גב.
המערכת החדשה משתמשת בטכנולוגיית CD, ומנצלת את הכוח הצנטריפטלי כדי להוריד את הכמות של הכימיקלים בהם יש להשתמש לצורך הבדיקה, ולכן גם את כמות הכימיקלים אותם יש לשאת.
המרכיב האחרון בו נדון היום יהיה זיהוי קולי. גרייבס אומר כי משרד ההגנה מנסה לשפר את האלגוריתמים שלו כך שיכולו להתאים דגימות קול כנגד רשימת חשודים, כדי שניתן יהיה לזהות קול בודד בתוך קהל רב. כמו כן, משרד ההגנה רוצה שהיכולת הזאת תבוא בתוך מכשיר הקלטה הנישא ביד.
גרייבס אומר כי למשרד ההגנה יש "מפת דרכים" שממפה את 30 השנים הבאות מבחינת ביומטריה ואיך הוא רוצה להשתמש בכל מרכיביה, ולפעמים המפה משתנה. גרייבס כי זה קורה לעיתים, כשחברה מסחרית עוקפת את הצבא בקצב מציאת הפתרונות. דוגמה אחת לכך היא כשכספומטים ביפן החלו להשתמש בתבניות הורידים, שמתחקה אחר צורות ייחודיות של ורידים על יד המשתמש כדרך אבטחה.
אבל המשרד גם מודע לכך שאנשיו שאמורים להשתמש בציוד הזה כבר אחראים לשאת ציוד רב. גרייבס לא רוצה להוסיף לעומס זה, אלא לנצל יכולות שכבר קיימות על ידי הכרה בכך שבשטח העבודה כבר קיימים חיישנים בהם ניתן לעשות שימוש.
"בעבר, הפרדיגמה הייתה שיש לך סנסור ויש לך אלגוריתם. אנחנו מנסים לשבור את הפרדיגמה הזאת".
