מה גבולות הטכנולוגיה מול שמירה על פרטיות?

This post is also available in: English (אנגלית)

מחלקות המשטרה ברחבי ארה"ב משתמשות בחשאיות בטכנולוגיה שפותחה עבור הצבא לאיתור חשודים באמצעות האותות המשודרים על ידי הטלפונים הסלולריים שלהם. לפחות 72 מחלקות אכיפת חוק מקומיות ומדינתיות ב-24 מדינות בארה"ב וכן 13 סוכנויות פדראליות משתמשות במכשירים אלה, לפי voanews.com, כולל הערים ניו יורק, לוס אנג'לס, שיקאגו ולאס וגאס.

ארגוני זכויות אזרח מתנגדים יותר ויותר לשימוש ב-StingRay, מכשיר בגודל מזוודה שנקרא גם סימולטור אתר סלולרי, המסוגל לאסוף נתוים של טלפון נייד משכונה שלמה באמצעות חיקוי פעולתם של המגדלים הסלולריים. המשטרה יכולה לקבוע את מיקומו של הטלפון בלי שהמשתמש יבצע כלל שיחה או ישלח הודעת טקסט.

כמה גרסאות של הטכנולוגיה מסוגלות אף ליירט הודעות טקסט ושיחות או למשוך מידע שמאוחסן בטלפונים.

לטענת מומחים, חלק מהבעיה הוא שהמכשירים יכולים גם לאסוף נתונים מכל אחד שנמצא ברדיוס הקרוב לאדם אחריו מתבצע מעקב. רשויות החוק עושות מאמצים גדולים להסתיר את השימוש במכשירים, בחלק מהמקרים, ומעדיפות לבצע עסקות טיעון מאשר לחשוף פרטים על השימוש ב-StingRay.

באופן יוצא דופן, מחלקות המשטרה שמשתמשות במכשיר חותמות על הסכמי סודיות בפיקוח ה-FBI. דוברת ה-FBI מסרה כי ההסכמים, בהם מעורבת לעתים קרובות חברת Harris Corp., ספקית ביטחונית המייצרת את המכשירים, מיועדים למנוע את שחרורו של מידע משטרתי רגיש לציבור הרחב. אבל ההסכמים אינם מונעים מקצין משטרה לספר לתובעים במשפט כי נעשה שימוש בטכנולוגיה זו במהלך חקירת מקרה.

בניו יורק, השימוש במכשירים לא היה ידוע לציבור עד שבשנה שעברה איגוד זכויות האזרח בעיר הביא לחשיפת תיעוד שמוכיח כי משטרת ניו יורק השתמשה במכשירים למעלה מ-1000 פעמים מאז שנת 2008. בין השאר, נכללו מקרים בהם הטכנולוגיה סייעה ללכוד חשודים במעשי חטיפה, אונס, שוד, תקיפה ורצח, ואף איתור נעדרים.