This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

בשנים האחרונות מטעני נפץ מאולתרים תופסים יותר ויותר את מקומם של מוקשים קרקעיים בלוחמה.

מנגנון הפציעה של המוקשים והמטענים המאולתרים הוא דומה, אבל חומרת הפציעות כתוצאה מפגיעתם תלויה במרחק שהיה בין הנפגע לבין מרכז הפיצוץ, כך טוען מחקר חדש שפורסם ב-BMJ Open.

החוקרים חשדו כי פציעות מסוג 1 – אלה שבהן הנפגע סובל ממכלול ההשלכות של הפיצוץ – תהיה חמורה יותר כאשר מדובר במטען מאולתר.

הם ביצעו הערכה לגבי פצועים מסוג 1 (100 פצועים) במהלך התקפות מטעני נפץ מאולתרים באפגניסטאן במהלך 2010-11 והשוו אותם עם פצועים מאותו סוג שתועדו בעבר כנפגעים ממוקשים קרקעיים.

לפי sciencedaily.com,  פצועי המטענים המאולתרים היו בעלי סיכוי גבוה יותר מאלה שנפצעו ממוקשים לספוג פגיעות קשות יותר.

מטעני נפץ מאולתרים לעיתים מתוארים כנשק פרימיטיבי או גולמי המיוצר מחומרים זמינים במקום בגלל היעדר גישה לנשק קונבנציונלי. אבל מטענים מאולתרים התפתחו לאחרונה והם כיום מתוחכמים, מכוונים והרסניים, על פי החוקרים. בדומה למוקשים, גם המטענים המאולתרים פוגעים והורגים ללא הבחנה, כולל פגיעה בילדים, הסופגים את הפציעות החמורות ביותר כתוצאה מעוצמת חומר הנפץ במטענים המאולתרים.

"צורת הפציעה של נפגעי המטענים המאולתרים הרבה יותר גרועה מאלה שנפצעו ממוקשים קונבנציונלים", החוקרים כותבים. "זהו נשק שמטבעו גורם לפציעה מוגברת וסבל מיותר".

הנתונים שנאספו לגבי השימוש במוקשים קרקעיים הובילו לגינוי בינלאומי רחב שהביא להטלת חרם בנושא. החוקרים מסכמים כי הם "מקווים שדוחות על צורת הפציעה הנגרמת על ידי מטעני נפץ מאולתרים מודרנים יובילו להחרמת אמצעי זה ואלו המשתמשים בו".