אגוזי: האם ישראל תצליח לשמור על ההובלה בשוק הכטב"מים?

אגוזי: האם ישראל תצליח לשמור על ההובלה בשוק הכטב"מים?

UAV market

This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

מאת אריה אגוזי

כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) הפכו לפריט חשוב ביותר ברשימות הרכש של מדינות ברחבי העולם.

מספר הכטב"מים שהועברו בין מדינות הגיע לשיא של כל הזמנים, לפי נתונים שנאספו על ידי ארגונים שעוקבים אחר סחר הנשק בעולם.

בין השנים 2010-2016 נחתמו למעלה מ-550 עסקאות כטב"ם, בהשוואה ל-322 בחמש השנים שקדמו לתקופה זו.

הסטטיסטיקה מראה כי ישראל היתה יצואנית הכטב"מים הגדולה ביותר. במהלך 2010-2016 היא סיפקה 180 יחידות ברחבי העולם. ארה"ב הגיעה למקום השני עם 150  יחידות, ואחריה איטליה עם 43.

מאז 1985, היתה ישראל אחראית לנתח העיקרי של יצוא הכטב"מים בעולם (60.7%). למרות כניסתה של סין לתחום יצוא הכטב"מים החמושים, סיפקה מדינה זו רק 0.9% מכלל היצוא במהלך העשורים האלה.

האם ישראל תוכל לשמור על מעמדה כיצואנית כטב"מים מובילה?

ובכן, הדבר הופך להיות מורכב יותר מחודש לחודש בשל גורמים שניתנים לשליטתה של ישראל, לצד כאלה שאינם בטווח שליטתה.

לפני שנתיים, ביטל משרד הביטחון את אישורי היצוא לפולין של שתי יצרניות כטב"מים ישראליות עיקריות – התעשיה האווירית ואלביט מערכות. ההחלטה נתקבלה לאחר מאבק בין שתי החברות הישראליות, שכתוצאה ממנו התפטר סגן שר ההגנה הפולני באותה עת.

בשוק אמצעי הלחימה העולמי אין ואקום, ויצרניות בינלאומיות חברו לחברות פולניות מקומיות והתחרו על חוזים למכירת כטב"מים. זו היתה דוגמא אחת לבעיות איתן מתמודדת ישראל במאמציה לשמור על מקומה בראש רשימת היצואניות.

דוגמא נוספת – בשנת 2016 חסם משרד החוץ הישראלי מכירת כטב"מים לאוקראינה, במטרה להימנע מכל השלכה שלילית על יחסי רוסיה-ישראל. מאז שפרץ והתגבר הסכסוך החמוש בין רוסיה לאוקראינה ביטאה אוקראינה את הצורך הדחוף שלה במספר סוגים של כטב"מים מתוצרת ישראל. משאים ומתנים החלו עם מספר יצרניות ישראליות ולפחות אחד מהם הגיע לשלב מתקדם מאוד. אולם משרד החוץ חסם את העסקה כחלק ממאמציה של ישראל שלא להצית את חמתה של רוסיה.

בשנים האחרונות, ביקשה ישראל ממוסקבה פעמים רבות להימנע ממכירת מערכות נשק, בעיקר טילי קרקע-אוויר מתקדמים, לאיראן ולסוריה.

המצב השתנה לחלוטין בעקבות מה שמכונה "ההסכם הגרעיני" עם איראן והמלחמה בסוריה. כיום מספקת מוסקבה לאיראן אמצעי לחימה מכל הסוגים, וסוריה, או מה שנותר מהמדינה, מוצפת במערכות לחימה רוסיות המופעלות על ידי רוסים עם צוותים סורים "באזור".

שתי הדוגמאות האלה ורבות אחרות מוכיחות כי כמות הכטב"מים מתוצרת ישראל המיוצאים למדינות זרות אינו תלוי רק באיכותם ומחירם.

ובעוד שברוב המדינות המתחרות הממשלות מסייעות לתעשיות המקומיות לשווק את מוצריהן, הפוליטיקאים הישראלים נמנעים מלעשות זאת, גם כאשר ברור שההחלטה מתבססת על שיקולים פוליטיים ולא על שיקולי איכות ומחיר המוצר.

אך חסר דבר נוסף – ישראל כמדינה לא עשתה דבר כדי לבצר את מעמדה של תעשיית הכטב"מים המקומית. להיעדר חשיבת המאקרו יהיו השלכות קשות בעתיד.

חברות אמריקאיות מתחרות כיום על מכרזים שבעבר נחשבו "שוליים" מבחינה כלכלית. "כיום אנו מוצאים חברות אמריקאיות כמעט בכל תחרות", מציין מקור במשרד הביטחון.

בעוד שזהו המצב בישראל, ארה"ב נקטה בצעדים מעשיים כדי לבצר את תעשיית הכטב"מים שלה על אף התחרות הגוברת.

דוגמא מהזמן האחרון – בראשית יוני פסק בית משפט גרמני כי יאושר ההסכם לאספקת הכטב"ם מתוצרת התעשיה האווירית הישראלית Heron TP לגרמניה. פסיקה זו באה לאחר הליך משפטי שהחל כאשר החברה האמריקאית ג'נרל אטומיקס, שהציעה לגרמנים את כטב"ם ה-MQ-9, ערערה על החלטת משרד ההגנה הגרמני לבחור במערכת הישראלית. הנושא הובא להכרעת המערכת המשפטית ולאחרונה התקבלה הפסיקה.

המצב ילך ויסתבך ועל ישראל להיות מוכנה לסייע לתעשיה שלה.

אריה אגוזי, עורך ראשי, iHLS