האם ישראל יכולה לשמור על מקומה בשוק הכטב"מים?

This post is also available in: English (אנגלית)

משך שנים רבות הייתה ישראל אחת מיצואניות כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"מים) הגדולות בעולם.

כטב"מים הפכו לפריט חשוב ביותר ברשימת הקניות הביטחוניות של מדינות ברחבי העולם.

בין השנים 2010 ו- 2014 העבירו חברות ישראליות 165 יחידות ברחבי העולם. ארצות הברית הגיעה למקום השני עם 132 יחידות, ואחריה איטליה עם 37. מאז שנת 1985 ישראל היוותה את רוב (60.7%) הייצוא של מערכות אוויריות בלתי מאוישות בעולם כולו. על אף כניסתה של סין לשוק הייצוא של כטב"מים קרביים, היא סיפקה רק 0.9% מכלל הייצוא במהלך שני העשורים האחרונים.

האם ישראל יכולה לשמור על מקומה כיצואניות הכטב"מים הבכירה בעולם?

ובכן, זה לא יהיה קל. ישנם גורמים הנמצאים תחת שליטתה של ישראל אך אחרים אינם נתונים להשפעתה.

המלחמה הברורה בין שתי יצרניות הכטב"מים הישראליות המובילות היא השפעה חזקה במיוחד.

לפני שנתיים המלחמה הזו גרמה למשיכה חלקית של היתרי ייצוא למדינה אחת לפחות אשר היו באחיזתן של שתיים מיצרניות הכטב"מים הישראליות – התעשייה האווירית ואלביט מערכות.

התחרות הזו, אם לא מלחמה, במקרים רבים הובילה לכך שצד שלישי זכה במכרזים.

אך זהו רק חלק מהבעיה – ישנן כעת מדינות אשר מפתחות כלי טיס בלתי מאוישים ומציעות אותם עבור פחות כסף. במקרים רבים הפלטפורמות האוויריות הללו נחותות משמעותית לאלו אשר מפותחות בישראל, אך רוב הלקוחות זקוקים למערכות הללו בעיקר עבור אימונים.

אם כך, התחרות הפכה לקשה ביותר בתחום הזה, וכפי שמציינים כמה מומחים, התחרות הזו מוכרחה לגרום לשינוי בתעשיית הכטב"מים הישראלית.