טכנולוגיה חדשה תאפשר פינוי מוקשים מהיר יותר

This post is also available in: English (אנגלית)

אחת התוצאות המצערות ביותר של לוחמה מזוינת מסורתית היא שגם כאשר המלחמה נגמרת, סכנות רבות נשארות. מוקשים ותחמושת שלא התפוצצה מפוזרים ברחבי העולם ומסכנים את חייהם של אזרחים. מומחים מעריכים כי עלולות לעבור 1,100 שנים עד שיפונו כל המוקשים המפוזרים ברחבי כדור הארץ. בינתיים, קהילות רבות עומדות בפני סיכון יום-יומי לחייהם. מספר פרויקטים הממומנים על ידי האיחוד האירופי עובדים על האצה בתהליך פינוי מוקשים בעזרת הטכנולוגיה.

אחד מאותם פרויקטים, TIRAMISU, מנסה לשנות את המצב מזה מספר שנים. כחלק מהעבודה שלהם, הקבוצה בראשות האריס באלטה, מהנדס מחקר באקדמיה הצבאית המלכותית בבלגיה, פיתח מערכת אווירית בלתי מאוישת אשר בונה מודל תלת-מימדי של אזור ואז אוספת מתוכו שלל נתונים מועילים.

הפרויקט שלהם הושם במבחן לאחר ההצפה בבוסניה והרצגובינה בשנת 2014, אשר הזיזה אלפי מוקשים לאזורים בלתי ידועים. לאחר שסקר הצוות את האזור עם המערכת הבלתי מאוישת, באלטה הגיע לכפר בו מצא ילדים משחקים 50 מטרים בלבד ממיקומם של מוקש שלא התפוצץ. המוקש פונה, ולאחר פעולתה של המערכת הבלתי מאוישת באזור, היא הפכה לכלי מעורר כבוד בתחום.

הצוות של באלטה, בשיתוף עם מכון Vallon GmbH הגרמני, פיתחו גם כלי קרקעי בלתי מאויש: ה- RMA tEODor. זהו רכב זחל נמוך ורחב המצויד במגוון של ציוד לאיתור מתכות. הרכב יכול לסקור עד 1,000 מטרים רבועים בשעה אחת בלבד. זאת בניגוד לבני אדם, אשר יכולים בעזרת גלאי מתכות ידני לסקור 120 מטרים רבועים בשעה בלבד.

אבל הבעיה האמיתית עם איתור מוקשים היא שאנחנו פשוט לא יודעים איפה בדיוק אנחנו אמורים לחפש אותם מלכתחילה. משום הזהירות המתבקשת, אזורים מגודרים יכולים להיות עצומים ובמקרים רבים אזורים הסגורים לגישה עקב חשש ממוקשים יכולים להיות לחלוטין נקיים מהם.

פרויקט נוסף במימון האיחוד האירופי, DBOX, פועל על מנת לפתור את הבעיה הזו בדיוק. צוות הפרויקט יצר תוכנה אשר משלבת מגוון מקורות נתונים, ביניהם גם רישומי מלחמה, רישומים על פיצוצי מוקשים, עדויות של תושבים מקומיים ומידע מלוויינים, LIDAR, חיישני אינפרה-אדום, וכן מידע מגלאי מתכות, ומרדארים קרקעיים על מנת לבנות מודל תלת-מימדי של השטח באותו אזור, והיכן עלולים המוקשים להיות ממוקמים.