הדי.אן.איי של מערכות נשק ישראליות

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת אריה אגוזי

הטכנולוגיות הכרוכות בפיתוח מערכות נשק חדשות הן כל כך מורכבות עד שהיצרנים משתמשים בהן "לרוחב" במערכות שונות.

קבלניות ביטחוניות ישראליות עשו שימוש בגישה הזו מזה מספר שנים וכל הסימנים מעידים על מגמה גוברת.

חלק מהטכנולוגיות המועברות ממערכת נשק אחת לשנייה מסווגות אך דוגמה אחת יכולה להעיד על המגמה.

חברת רפאל הישראלית פיתחה כמה טילי אוויר-אוויר מתקדמים ביותר, אך אם תרצו לראות כמה עיצובים עתידיים, אין זה אפשרי. זה לא משום ענייני סודיות אלא משום שהמאמץ הועבר לפני כמה שנים לטילים אחרים.

הצורך של כוחות הצבא להגן על עצמם בזמן תנועה הביא את רפאל לעשות שימוש בשניים מטילי האוויר-אוויר המוכחים בקרב שלה, הפיתון והדרבי, כדי להציע ללקוחות מערכת הגנה נקודתית ניידת המבוססת על שני הטילים הללו, הפעם בתפקיד קרקע-אוויר.

זו הייתה נקודת המפנה אשר הובילה לפיתוח "אבני בניין" אשר יכולות לשמש בכל נקודת זמן לפיתוח של טילי אוויר-אוויר.

אז אם אתם רוצים לדעת כיצד ייראו הדורות הבאים של טילי האוויר-אוויר הישראלים שיפותחו בעתיד וכיצד הם יפעלו, הסבו את עיניכם לכמה טילים אשר מפותחים כיום למטרות אחרות. דוגמה מצוינת לכך היא טיל ה"סטאנר" אשר מפותח על ידי רפאל וחברת ריית'און האמריקנית כחלק ממערכת אחרת, "שרביט קסמים". המערכת הזו מיועדת ליירוט רקטות וטילים בטווח ארוך. הפרטים אמנם חסויים אך זהו החומר ממנו יקורצו מערכות טילי האוויר-אוויר העתידיות.

אז על מנת לדעת את צורתם של טילי האוויר-אוויר בעתיד, לפחות אלו המיוצרים בישראל, הסתכלו על הטילים אשר משמשים כעת למשימות פחות אקזוטיות. אלו הם אבני הבניין. הצאצאים שלהם יהיו דומים מאוד.