פרסום שמות טרוריסטים פלשתינאים – מדיניות שגויה

This post is also available in: English (אנגלית)

אריק קודלר

האינתיפאדה השלישית החלה עוד בשנת 2011, אך לא לדברי נציגים רשמיים של מדינת ישראל. לפני כארבע שנים, בדצמבר 2011 החלה הרכבת הקלה בירושלים לפעול באופן מסחרי לאחר תקופת הרצה של כחצי שנה. עוד בתקופת ההרצה הפכה הרכבת להיות מטרה קבועה למיידי אבנים ממזרח ירושלים.

במשפטו של צעיר ערבי ממזרח ירושלים שהורשע בזריקת אבנים על הרכבת הקלה בירושלים באוגוסט 2011 גזר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון כהן, עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. כב' השופט ציין כי במעשה יש משום פגיעה בסדר הציבורי. כך גם היתה ההתייחסות הרשמית של מדינת ישראל לאירועי הטרור המתמשכים.

בשנת 2015 המסתיימת החודש היו למעלה כ-100 מקרים בהם נזרקו אבנים ובקבוקים ע"י ערבים תושבי מזרח ירושלים על הרכבת הקלה בירושלים.

המוסלמים מכנים את האירועים האחרונים "אינתיפאדת אל אקצה". לדבריהם, ממשלת ישראל שינתה את הסטאטוס קוו ובכוונתה לנשל את המוסלמים מהר הבית.

לא מיני ולא מקצתי!

כיום נמצאת מדינת ישראל תחת מתקפת טרור רצחנית יומיומית של עשרות מחבלים מתאבדים המנסים לפגוע בתושבי המדינה בכל דרך אפשרית, ובעיקר באמצעות נשק קר. קברניטי המדינה קבלו החלטה לשנות את דרכי הפעולה כלפי המרצחים, ולהשתדל לחסלם במהירות האפשרית עם כמה שפחות נפגעים בקרב האוכלוסיה היהודית.

עם סיומו של אירוע מסוג סוג ולעיתים אפילו במהלך התרחשותו, מפרסמים זרועות הביטחון את שמו/ה של המחבל/ת, גילו/ה ומקום המגורים שלו/ה.

זו טעות!

למה צריך "לרוץ לספר לחברה'"?

מה בוער? למה צריך לתת לפלשתינאים כלים כדי להפוך את הטרוריסטים לשהידים ולחגוג את המאורע במקום המגורים של המחבל/ת? למה לסייע להם בהסתרת החברים/ת של המחבל/ת או בני משפחתו/ה שאולי סייעו לו/ה או אפילו שיגרו אותו/ה למשימת הנקם וההתאבדות?

למה לתת להם את האפשרות לדרוש את גופתו/ה ולקיים לו/ה הלוויה ממלכתית המתוקשרת בכל העולם?

על נציגי זרועות הביטחון לתאם שחרור מידע חלקי בלבד, רק לאחר שמבחינתם מוצו כל אפשרויות המודיעין אודות המחבל/ת, סביבתו/ה הקרובה וקשריו/ה עם התארגנויות הטרור וגם אז, ההחלטה לשחרר מידע ופרטים על הטרוריסטים שחוסלו או שנותרו בחיים צריכה להיות באישור קובעי המדיניות (הקבינט מדיני – בטחוני).

בעבר הריסת ביתו/ה של המחבל/ת היוותה תמריץ לפרסום שמו/ה, למרות שבפועל, בתים נהרסו רק בשלבים מאוחרים יותר אם בכלל, למעט בשבועיים האחרונים כשבתים נהרסים (כנראה) בעקבות "נשיפתו בעורף" של בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ לאחרונה.

זו העת לשנות את כללי ההתנהגות ולהפעיל "ביטחון שדה" כמו בזמן מלחמה.