אגוזי עצבני – ירי לעבר רכבת נוסעים
This post is also available in: 
English (אנגלית)
זו חקירה שצריכה לקבל עדיפות עליונה: חייבים לקבוע במהירות ובוודאות מי ירה ופגע ברכבת שנסעה בשבוע שעבר ליד לוד.
עשרות נוסעים שהו בקרון בזמן הפגיעה, אך למרבה המזל לא היו נפגעים. המשטרה בדקה אם מדובר בירי תועה מחתונה שנערכה באזור, אך חוגגים בחתונה מכחישים.
בשני המקרים האירוע חמור. אם מדובר בירי "שמחה"' כמו שזה מכונה' חייבים סופסוף לשים קץ למנהג המטורף הז של ביטויי שמחה על ידי ירי באויר. אם זה ירי מכוון של גורם עוין פירושו של דבר עלית מדרגה ענקית וזה דורש טיפול אחר לגמרי.
————————————————
באירופה חלק מהמדינות, מתחילות להבין מה קורה ויקרה להן אם הן תמשכנה לפתוח את השערים לרווחה בפני גלי הפליטים ממדינות ערב.
בעיית הפליטים חמורה מבחינה הומניטארית אבל כבר יש בה גילויים קשים של לאומנות קיצונית – הנפת דגלי דאע"ש וביטויים מאיימים נגד מי שאינו מוסלמי במדינות הקולטות. וזוהי רק ההתחלה. אירופה מתחילה להבין באיחור שלשבת על אחוריה כאשר יש טבח המוני שנמשך שנים בסוריה וגם בחלקים של עיראק לא משאיר את הבעיה רחוק מהבית האירופאי השקט והבטוח לכאורה.
ההכרה הזו מגיעה קצת מאוחר, לאחר שגלי פליטים כבר הגיעו לכמה מדינות באירופה ואחרים עודם בדרך.
—————————————————–
ההכרזה התקיפה של ראש הממשלה בנימין נתניהו על צעדים תקיפים נגד מיידי אבנים ובקבוקי תבערה בירושלים, הייתה צפויה. בהצגות כאלה לשכת ראש הממשלה מעולה. הגעה ברכב מממוגן לאזור האירוע בו מחכים קציני צבא ומשטרה שאחד מהם מגיש לנתניהו משקפת בה הוא צופה על "שדה הקרב".
זה מצטלם נהדר אבל זה הפסיק להרשים. ראינו את "הצגות התכלית" הללו עשרות פעמים בעבר בכל מקום בישראל בו התעוררה בעיה ביטחונית אבל בזה זה נגמר.
אחרי הצהרות התקיפות מתחיל תהליך ה"אי-יישום". מישהו אומר שאין מספיק כוחות, יועץ משפטי כלשהו קופץ ואומר שירי בנשק מקליבר זעיר ברגלי משליכי האבנים ובקבוקי התבערה לא חוקי וכן הלאה. ובזה זה נגמר עד לסיור המתוקשר הבא. זוכרים את ה"סופר טנקר" בעת השריפה הענקית על הכרמל? השיטה הזו נמשכת – החלטות ראווה שאין מאחוריהן דבר.
———————————————
זה יותר ממדאיג: מעמדה של ישראל בעולם, שהגיע לנקודת שפל חדשה, הוא לא רק עניין של הרגשה. המעמד הזה משפיע על אחד מתחומי היצוא המרכזיים – בייצוא הביטחוני. שווקים שהיו באופן מסורתי כמעט של התעשיות הביטחוניות הישראליות – כבר אינם כאלה.
היעדר מדיניות חוץ של ישראל בשילוב עם מאמץ טכנולוגי ושיווקי של מדינות אחרות נוגסים בשווקים המסורתיים של התעשיות הביטחוניות הישראליות.
זה תהליך מסוכן משתי סיבות – עסקות נשק יוצרות יחסים מיוחדים בין המוכר לקונה והסיבה השנייה היא אובדן גדול של הכנסות.
אבל ישראל ממשיכה להתנהל ללא שמץ של מדיניות חוץ ברורה ולכן ההידרדרות רק תימשך.
