ביטחון סייבר: מדוע חברות מסחריות עדיין אינן עושות שימוש ברשתות מסווגות

This post is also available in: English (אנגלית)

האם אי פעם עצרתם לחשוב מדוע לחברות במגזר הביטחוני ישנה רשת מסווגת שמונעת תקיפות סייבר, אך לחברות שמנהלות את המערכות החיוניות שלנו – דוגמת חברת החשמל וחברת המים – אין? מדובר במצב די תמוה, כאשר מתעמקים בו לכמה רגעים. מדוע שחברת החשמל לא תאמץ בדיוק את אותה רשת מסווגת וכך תבטיח את אספקת החשמל הן בימי שלום והן בימי מלחמה?

הסנאטורים בארצות הברית אמורים להתחיל בקרוב במלאכת החקיקה, שנועדה  בין השאר להקל על חברות לשתף מידע בנושאי ביטחון סייבר זו עם זו ועם הממשלה. אולם עתידה של הצעת החוק Cybersecurity Information Sharing Act כלל אינו בטוח כרגע, הואיל והיא זוכה לביקורות רבות שנובעות בעיקר מחששות לגבי הפרטיות וזכויות האזרח. יותר מכך, ניסיונות רבים קודמים לטפל בנושא כשלו מלהגיע לשולחנו של הנשיא.

כאשר שרתי הדואר האלקטרוני הבלתי-מסווגים של המטות המשולבים בארצות הברית הותקפו, לא הייתה בעיה להמשיך לתקשר באופן מאובטח בזכות הרשתות המסווגות, וכך הפנטגון המשיך במשימותיו. הצוותים שטיפלו בתקיפה היו יכולים לתקשר עם קהילת המודיעין, עם גורמי אכיפת החוק ועם חלקים אחרים של הפנטגון, מבלי שהתוקפים הרוסים, לכאורה, צותתו להם. כולנו יודעים מה היה קורה אילו חברה פרטית הייתה מותקפת על ידי אותם הגורמים בדיוק.

כיום לחברות בתוך התעשייה הביטחונית דוגמת לוקהיד מרטין, בואינג ואחרות, קיימת גישה ליכולות הגנת סייבר כאלו. החברות משתמשות ברשת מסווגת נפרדת שנקראת DIBNET , כדי לחלוק מידע ביטחוני מסווג באופן מאובטח זו עם זו וגם עם מחלקת ההגנה האמריקנית.

ביטחון סייבר לרוב מאופיין כשותפות בין הממשלה למגזר הפרטי. כדי לוודא שהשותפות הזו אכן מתקיימת, חברות פרטיות אשר נושאות בעלויות של הגנת המרחב הקיברנטי מפני יריבי הממשלה (דוגמת רוסיה וסין) צריכות לקבל גישה לאותו סוג הרשת בה משתמשות הסוכנויות הפדרליות, כדי שתוכלנה הן עצמן להתגונן מפני תקיפות סייבר. חבל שצעדים אלה מגיעים מאוחר מדי, אך נמשיך לקוות  שהקונגרס יצליח במשימתו זו בחודשי הסתיו הקרובים.

להרשמה לניוזלטר.