פיקוד הסייבר – המלחמה החלה מזמן
This post is also available in: 
English (אנגלית)
מאת אריה אגוזי
החלטת צה"ל להקים באופן רשמי מטה סייבר היא מעשה סימבולי בלבד. על פי מקורות זרים, ישראל הייתה שותפה פעילה במלחמות סייבר כבר שנים.
זה כמעט הפרדוקס המושלם. בעוד שמדינות מפתחות נשקים קטלניים, חלקם לא קונבנציונלים, חלק מאותן מדינות מפתחות גם סוכנים שקטים – כלי הטעיה שבסופו של יום יכולים להשהות את האצבע מללחוץ על ההדק.
על פי דיווחים מהתקופה האחרונה , לפני כמה שנים ישראל הצליחה להאט את המרוץ האיראני לפצצה על ידי שימוש ב"תולעת" – מעין וירוס מחשבים שיצר תהו ובהו במתקני הצנטריפוגה אשר עובדים על הפקת אורניום לנשק גרעיני.
ישראל לא הגיבה לסיפורים הטוענים מי היה מאחורי אותה מתקפת סייבר, אך האיראנים נאלצו לאשר את הדיווחים שאותה "תולעת" הייתה אפקטיבית ביותר בהאטת תכנית הגרעין שלהם.
הסיפור הוא אינדיקציה נדירה ל"מלחמה מקבילה" המתנהלת בחושך, הרחק מאזור מלחמה מוגדר.
בשנים האחרונות, לבנון טענה שמצאה סלעים מלאכותיים על הרים המצופים על כמה מהאזורים האסטרטגיים ביותר במדינה. הם הציגו תמונות של ציוד שהוחבא בתוך אותם סלעים שלא השאיר הרבה מקום לדמיון בנוגע למקורו. ישראל, שוב, לא הגיבה אבל הכתובת הייתה על ההר. קודם לכן, הלבנונים טענו שהישראלים חדרו אל התשתית הסלולרית שלהם כחלק ממאמץ ריגול רחב.
פרסומים אחרים אשר דלפו לוויקיליקס טענו שהמתקפות על מתקנים גרעיניים בסוריה בשנת 2007 בוצעו על ידי מדינת ישראל ושמטוסי הקרב של חיל האוויר הישראלי חדרו למרחב האווירי הסורי לאחר שישראל הצליחה להשתלט על מערכת ההתראה של המדינה. הניואנסים חשובים – לא לעוור את הרדאר הסורי אלא להשתלט עליו, כך שלא ניתן יהיה להבחין במטוסים הישראליים.
כל אלו הם כמובן הדלפות וסיפורים "פרועים" של עיתונאים אך גם אם רק חלק מהם נכונים, הטרנד ברור כשמש – על ידי לנצח מלחמה או לבצע פעולת מתקפה מדויקת, מטוסי קרב עם פצצות מדויקות לא יספיקו. יש צורך לעשות מניפולציות על האויב, להונות אותו, לבלבל אותו ואז לתקוף ולצאת מבלי להיתקל בשום התנגדות.
הפסקה הבאה היא כללית בכוונה תחילה ומבוססת על צירוף כמה עובדות ידועות יחד – ישראל היא מעצמת היי-טק. לצה"ל ולמוסד יש יחידות מיוחדות המפתחות כלים למלחמות סייבר. יחידות אלו מנסות להיות בכל רגע נתון צעד אחד לפני כל מי שנחשב או עלול להיחשב לאויב פוטנציאלי.
אפשר להניח שכמו בתחומים אחרים, הצורך הישראלי יצר קפיצות עצומות קדימה. כך קרה עם כטב"מים בהם היה צורך במלחמות. הגיוני להניח שהצורך לספק את הכלים הנכונים למלחמת סייבר לכוחות הביטחון והשירות החשאי, הוא שמיקם את ישראל דור אחד לפני יריבותיה.
ישראל חיסלה את הכור הגרעיני בעיראק בשנת 1981. לפי דיווחי עיתונות, היא חיסלה שיירות נשק בדרכן לעזה בזמן שחצו את מדבר סודן. לפי דיווחי עיתונות, היא הצליחה לסכל משלוחי נשק לחיזבאללה בלבנון ולהביא את הספינות אשר עשו את המשלוחים אל תוך "מלכודות" מוכנות מראש.
אין כל ספק – מלחמות סייבר מנוהלות במזרח התיכון על בסיס יומי והן הופכות למורכבות יותר, מתוחכמות יותר וממוקדות יותר.
חלק מה"טריק" במלחמות סייבר שכאלה הוא לתת לאויב לחשוב שדבר לא קורה. בניגוד למקרים רבים של לוחמה אלקטרונית, בה האויב מקבל אינדיקציה שמשהו השתבש, במלחמות הסייבר המטרה היא לדאוג שמפעילי הרדאר ומערכות גילוי מוקדמות אחרות רגועים ולא חושדים בדבר עד תום המתקפה. ההפתעה היא מוחלטת ומהירה.
בעוד שישראל ממשיכה לרכוש ולייצר את מערכות הנשק המתקדמות בעולם, מומחים בסוג החדש של לוחמה מחפשים את החור במגן. זו מלחמת מוחות, בין רעיונות פרועים המבוססים על ניסיון ארוך-טווח אך גם על העובדה שבמדינות המתקדמות ביותר, המתקנים הממשלתיים נסמכים על מחשבים. ישנן חומות הגנה אך הלוחמים החדשים מחפשים את החרכים הקטנים ביותר ואם להאמין לדיווחים – הם גם מוצאים אותם.
האם יכולות מתקפות סייבר לנצח מלחמה? האם מתקפות אלה יכול להחליף מערכת כלי נשק ממשית? בשיחה עם מומחים מתקבלת תמונה סותרת – בעוד שחלקם טוענים שזו צורת המלחמה העתידית, אחרים טוענים שזהו נכס משלים בלבד. אך דבר אחר ברור – ככל שהמטרה המיועדת חשובה יותר, כך ההשקעה בנשק הסייבר גדולה יותר.
הדילמה בנוגע למלחמות סייבר מזכירה מאוד את זו הנוגעת לכטב"מים. האם צריך חיל האויר להשקיע ביותר מערכות מאוישות, או לתעל במקום זאת את המשאבים המוגבלים לכטב"מים מתוחכמים יותר? שתי הדילמות יעמדו בעינן עוד שנים שכן אין גנרל, שלא לדבר על פוליטיקאי, היכול או רוצה להכריע את הכף.
אך הדילמות פותרות את עצמן. כטב"מים ישתלטו על משימות רבות שעשו עד כה כלים מאוישים. די לראות את המספר הגדל של מערכות מל"ט תוקף כדי להבין את הטרנד. אותו דבר תקף במערכות לוחמת סייבר. אלו יהפכו להיות מורכבות ומתוחכמות יותר. האם הן יחליפו את מטוסי הקרב, הטילים והטנקים?
לשפוט על פי השימוש כביכול של מלחמות סייבר במזה"ת בשנים האחרונות, התשובה חיובית. זהו נכון להיות תהליך ארוך אך כך יקרה, היות וזהו מכשיר הלחימה האולטימטיבי. לתקוף את האויב, להרוס אותו – מבלי שהוא יקבל אזהרה או יבין מה פגע בו.
אותם "נשקים" של הסוג החדש של הלחימה מפותחים במתקנים סודיים על ידי צוותים של אנשים מבריקים אשר, סביר להניח, לא יאחזו בנשק חם לעולם אך ינצחו למרות זאת במלחמות רבות.
במזרח התיכון, מלחמות סייבר כבר אינן דבר מעורפל, אלא חלק מהלחימה היום-יומית. זאת, כמובן, אם דיווחי העיתונות נכונים.
