התנודות בשווקי הנשק בעולם

This post is also available in: English (אנגלית)

האויב של האויב שלי הוא הידיד שלי. המשפט הפשוט הזה מדגים את האידיאולוגיה שעומדת בבסיס חלק מעסקאות הנשק אשר נערכו לאחרונה בין התעשיות הביטחוניות והתעשייה האווירית בישראל לבין כמה מדינות שונות. בכדי לקבל מושג מסוים באשר לזהות המדינות איתן עושה ישראל עסקים, כל מה שצריך זה להתבונן במפת העולם ולזהות אילו מדינות נמצאות בשכנות לחלק מהאויבות המסוכנות ביותר של ישראל.

המזרח התיכון חווה כיום תהליך של מהפכות אשר מטרתן להביא להדחת הדיקטטורים השולטים מזה שנים ארוכות. בו בזמן, איראן מתקרבת במהירות לנקודת "סף הגרעין", והעולם, למעט רוסיה וסין שאינן משתתפות בחלק מהתהליכים הבינלאומיים המתרחשים בו, עומד חסר אונים ולא עושה שום דבר משמעותי כדי לעמוד באיומים. לאור כל זאת, לא נותרה לישראל ברירה אלא להגדיר מחדש את רשימת ה"חברות" שלה.

לא תמיד הרשימה הזו נראית לוגית, אך כאשר האינטרסים דומים אין מנוס מכך שתהליכים שעד לפני כמה שנים נראו בלתי סבירים בעליל יהפכו לדבר הכי הגיוני שיכול להיות. וכך נוצרה לה מציאות אשר הביאה חוזים שמנים ביותר לפתחן של התעשיות הביטחוניות הישראליות והתעשייה האווירית. בנוסף ללקוחות, רשימות הקניות לא פעם מוזרות ביותר: הן כוללות שדרוג של פלטפורמות קיימות וכן רכישה של פלטפורמות חדשות ומתקדמות ביותר.

המשא ומתן היה ארוך ומורכב, והחוזים כוללים אמצעי ביטחון כנגד שינוי אפשרי ב"טעמי" הלקוחות. במצב הנזיל ביותר שקיים בחלקים שונים של העולם, ובעיקר בשכונה המזרח תיכונית, מצבן של הממשלות והשליטים עשוי להשתנות בן לילה. לא חסרות דוגמאות למשטרים כאלה, וביניהם מצרים, תימן וסוריה, המהוות רק חלק קטן מהמגמה.