This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

IAI Heron, during the final rehearsal before the event. Photo: Idan Gross
IAI Heron, during the final rehearsal before the event. Photo: Idan Gross

למען האמת, ישנם מספר נתיבים – חלקם קרובים מאוד ואחרים נמצאים במרחק, אך התעשייה פועלת בכדי להיות מוכנה לדרישות מבצעיות גוברות והולכות.

באמצעות ניתוח הצרכים של צבא ההגנה לישראל, והיכולות המוכחות של היצרנים הישראלים כמו התעשייה האווירית (IAI), אלביט מערכות וחברת Aeronatics, ניתן לקבל מושג חלקי לגבי מה שעתיד לבוא.

ניתן לומר בביטחון רב, שמשימות רבות, שמבוצעות כיום על ידי חיילים, יבוצעו בעתיד באמצעים לא מאוישים.

התהליך הזה הוא הדרגתי, והקצב שלו נקבע מכוח התקציבים והאמון של המשתמשים בטכנולוגיה החדשה.

כעת, הפיתוח המתבקש משלב אמצעי אזהרה אוויריים מוקדמים (AEW) או פלטפורמות מאוישות לאיסוף מודיעין אותות (sigint) עם מספר מל"טים. היצרנים השונים בודקים את האפשרות הזאת.

התעשייה האווירית מציעה שורה של מטוסי קרב בפלטפורמות שונות. מטוס ה- G-550 נבחר על ידי חיל האוויר הישראלי והסינגפורי למטרה זו.

הצורך בחיישנים רבים הפועלים בו זמנית באזור נרחב, הביא את התעשייה האווירית לתכנן מערכת שלמה שתהיה מורכבת מהחיישנים הנישאים על ידי הפלטפורמה המאוישת ותפעל כמובילה למספר של מל"טים הנושאים חיישנים שונים. שילוב כזה יאפשר למערכת המאוישת לקבל נתונים נוספים לתהליך "ההיתוך" המתבצע בשחקים.

ניתן להבין שהשילוב המתוכנן יגדיל את "טביעת הרגל" של החיישנים באזורים "קשים" שבהם הטופוגרפיה מורידה מיעילות החיישנים.

התעשייה האווירית אישרה שפיתוח כזה מתרחש, אך לא הייתה נלהבת לספק פרטים לגבי סוגי המל"טים והחיישנים שנעשה בהם שימוש.

זהו שלב ביניים המבוסס על סיבות פסיכולוגיות יותר מאשר על סיבות תפעוליות.

ככל שהמל"ט יהפוך גדול וכבד יותר, הוא יתפוס את מקומן של מערכות מאוישות רבות.