This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

המתקן הסורי המדובר
המתקן הסורי המדובר

ב-9 בינואר 2015, פרסם השבועון הגרמני "דר שפיגל" מאמר שכותרתו: "הסוד של אסד: עדויות מצביעות על חתירה של סוריה לנשק גרעיני". על פי המאמר, סוריה לא ויתרה על שאיפותיה לפתח נשק גרעיני בעקבות השמדת הכור הגרעיני שלה שבנייתו סמוך לעיר דיר א-זור כמעט הושלמה. אם יש לקח שניתן ללמוד מהניסיון עם סוריה והנשק הכימי שלה, הוא, שאם מפעילים מספיק לחץ, אפשר להתמודד ביעילות עם סוגיות הקשורות לנשק להשמדה המונית. עם זאת, אין ספק שיידרשו לכך מוכנות פוליטית אדירה ונחישות רבה, ובסוריה השסועה כרגע ממלחמות כלל לא ברור אם זו עדיפות בינלאומית, אפילו לאחר השימוש שעשה אסד בנשק כימי. בינתיים, כל אימת שצף ועולה מידע בנוגע לפעילות חשודה סביב נשק להשמדה המונית – גם אם היא בגדר השערות בלבד – חיוני שארגוני המודיעין הרלוונטיים יעשו מאמץ מרוכז להעריך את המצב, וזאת עקב ההיסטוריה הבעייתית מאוד של סוריה בכל הקשור לנשק מסוג זה.

ב-9 בינואר 2015, פרסם השבועון הגרמני "דר שפיגל" מאמר שכותרתו: "הסוד של אסד: עדויות מצביעות על חתירה של סוריה לנשק גרעיני". מאמר מעניין זה התבסס בחלקו על עובדות ידועות ובחלקו על עובדות שהודלפו לעיתון, וכן על הערכות וספקולציות. על פי המאמר, סוריה לא ויתרה על שאיפותיה לפתח נשק גרעיני בעקבות השמדת הכור הגרעיני שלה בזמנו, שבנייתו סמוך לעיר דיר א-זור שעל גדות נהר הפרת, כמעט הושלמה בעזרתה של צפון-קוריאה. במקום זאת, כך על פי דר-שפיגל, היא מצויה בתהליך של הקמת מתקן גרעיני חדש סמוך לעיר קוסייר, קרוב מאוד לגבול סוריה-לבנון. העיתון מסתפק בלציין מידע מודיעיני ממקורות אנונימיים ולפיו המתקן קשור לפעילות גרעינית, ללא הערכות נוספות בדבר טבעו והאם מדובר בכור גרעיני ו/או מתקן להעשרת אורניום (שני סוגי המתקנים יכולים להפיק חומר בקיע – החומר שממנו מייצרים נשק גרעיני). המאמר התקבל בקהילה המקצועית במידה רבה של ספקנות, כאשר חלק הביעו ספקות באשר למהימנות המידע ואחרים פירקו את תוכן הידיעה לחלקיו וערערו על כל נתון עד כדי הכרזה עליה כמתיחה (Hoax).

תמונת הלוויין שמופיעה במאמר אינה נותנת אף אינדיקציה לטבעו של המתקן. בהחלט ייתכן שהוא מאכלס כור גרעיני תת-קרקעי, שמקבל את הקירור שלו באמצעות כמויות אוויר גדולות המוזרמות פנימה דרך מערכת סינון ויוצאות דרך פתח פליטה (שאינו גלוי בתמונות) או דרך פירי אוורור מוסתרים. אם מדובר במתקן שמצונן באמצעות מים, אזי יש צורך במערכת צינורות מים גדולה וב"אגן חום" לסילוק האנרגיה שמפיק הכור. אם מדובר בכור, הוא זקוק למתקנים נלווים: מתקן הפרדה ומתקן לסילוק פסולת, על מנת להפיק את הפלוטוניום הדרוש לייצור נשק גרעיני.

אפשרות נוספת היא שהמבנה מאכלס מתקן להעשרת אורניום. במקרה כזה הוא אינו מפיק אנרגיה ולכן אינו צורך אנרגיה רבה מדי ואינו זקוק למערכות קירור גדולות. לחלופין, ייתכן שהציוד הדרוש למיזוג האוויר וסילוק החום מוסווה באתר. כמו כן אפשר שהמבנה מאכלס מערכות עזר דוגמת מתקני המרת אורניום או מתקני אחסון.

מוזכרת במאמר גם העובדה, שלאחר השמדת הכור בדיר א-זור, הוצאו מהאתר החומרים והציוד ששרדו את המתקפה ב-2007 ואפשר שחלקם משמשים לבניית המתקן החדש. משמרות המהפכה האיראניות מוזכרות גם הן כמשתפות פעולה עם הפעילות בקוסייר, בין היתר דרך ארגון חזבאללה, שפועל בהכוונה איראנית.

בסך הכל, אנו מסכימים עם המבקרים שהעדות הטכנית אינה מספיקה להסקת מסקנה חד-משמעית באשר לאופי הפעילות באתר קוסייר. ייתכן שסקירת כל צילומי הלוויין הזמינים מהעבר לצד צילומי חום עדכניים תספק את התשובה המבוקשת, או לפחות תעניק רמזים נוספים לטבעו של המקום.

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

צילום לוויין של Google earth מה-14 בספטמבר 2011; בצילום - אתר שהעיתון 'דר-שפיגל' טוען, כי הוא אתר גרעין סודי, הממוקם סמוך לאל-קוסייר שבסוריה.
צילום לוויין של Google earth מה-14 בספטמבר 2011; בצילום – אתר שהעיתון 'דר-שפיגל' טוען, כי הוא אתר גרעין סודי, הממוקם סמוך לאל-קוסייר שבסוריה.

המאמר גם מדגיש מידע בנוגע להמשך שיתוף הפעולה הגרעיני בין סוריה לצפון-קוריאה, למרות שמידע זה מגיע ממקורות מודיעין אנונימיים. הבסיס לחשד לקשרים הדדיים בין שתי המדינות מצוי בעובדה, שהמתקן שהופצץ ב-2007, היה מתקן גרעיני בסגנון צפון-קוריאני, ובנוכחות מדענים צפון-קוריאנים בשטח סוריה. אזכור שיתוף הפעולה בין שתי המדינות מציף גם חששות קודמים, שעניינם שיתוף פעולה תלת-צדדי אפשרי בנושא נשק להשמדה המונית, בין שלוש המדינות המסוכנות המדוברות: צפון קוריאה, איראן וסוריה. הקשר האיראני בא לידי ביטוי הן דרך קשריה עם צפון-קוריאה והן עם סוריה. שיתוף הפעולה הדו-צדדי בין צפון-קוריאה לאיראן בתחום הטילים הבליסטים מתועד מזה שנים, ועולה החשד להתרחבותו גם לתחום הגרעין; מומחים כבר ציינו בעבר כדוגמה את נוכחותם של מדענים איראניים בניסויי הגרעין של צפון-קוריאה. החשד בדבר קשר בין שלוש המדינות מתמקד בעיקר במתקן בדיר א-זור ובשאלת מימון הפרויקט. צפון-קוריאה מוכנה לסייע למדינות שחותרות להשגת נשק גרעיני, אולם רק לאלה שמוכנות לשלם על כך בכסף מזומן. איראן בהחלט עשויה להיות מקור המימון, לאור הקשרים האסטרטגים החזקים בין שתי המדינות.

אמנם החששות שפורטו לעיל כוללים מרכיב לא מבוטל של השערות, אולם טיב היחסים בין סוריה לבין המשטר הבינלאומי למניעת תפוצת נשק להשמדה המונית דווקא מתועד היטב. ידוע למשל שסוריה שיקרה בגלוי בנוגע ליכולות הכימיות שלה. בדוח משנת 2005 לאו"ם, בהתאם להחלטה 1540, סוריה הצהירה שאין לה ומעולם לא היה לה נשק להשמדה המונית, וכי אין לה כל כוונה לפתח נשק כזה בעתיד. והנה שנים ספורות לאחר מכן, ב-2012, אסד כבר השמיע איומים לעשות שימוש בנשק כימי, ובמהלך 2013 נאלץ אף להודות בשימוש בנשק כימי ולהצטרף לאמנה האוסרת על החזקה ושימוש בנשק כימי (CWC). בעקבות ההצטרפות, סוריה פירקה מתקנים ומסרה לפחות חלק מהמאגר שברשותה, שהושמד מחוץ לשטחה.

סוריה נותרה סרבנית גם בתחום הגרעין. מאז המתקפה ב-2007, היא מעכבת בהתמדה בקשות חוזרות ונשנות מהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לערוך ביקורת באתר דיר א-זור, מעבר לביקורת הראשונה והיחידה שנערכה במקום ב-2008. סבא"א מצדה נטולת כוח חוקי כמעט לחלוטין בבואה לדרוש את אימות אופיו של המתקן בקוסייר. האופציה היחידה שעומדת לרשותה, היא לבקש "ביקורת מיוחדת" באתר, אולם בקשה מעין זו קרוב לוודאי שתיענה בשלילה, בדומה לתגובה שהתקבלה מצפון קוריאה.

אם יש לקח שניתן ללמוד מהניסיון עם סוריה והנשק הכימי שלה, הוא, שאם מפעילים מספיק לחץ, אפשר להתמודד ביעילות עם סוגיות הקשורות לנשק להשמדה המונית. עם זאת, אין ספק שיידרשו לכך מוכנות פוליטית אדירה ונחישות רבה, ובסוריה השסועה כרגע ממלחמות כלל לא ברור אם זו עדיפות בינלאומית, אפילו לאחר השימוש שעשה אסד בנשק כימי. בינתיים, כל אימת שצף ועולה מידע בנוגע לפעילות חשודה סביב נשק להשמדה המונית – גם אם היא בגדר השערות בלבד – חיוני שארגוני המודיעין הרלוונטיים יעשו מאמץ מרוכז להעריך את המצב, וזאת עקב ההיסטוריה הבעייתית מאוד של סוריה בכל הקשור לנשק מסוג זה. בהמשך לכך, המאמר בדר שפיגל הוא סיבה להעמיק ולחקור עוד במתרחש בסוריה בתחום הגרעין.

מאת: אפרים אסכולאי ואמילי לנדאו