סכנה ברורה ומיידית: חומרים מסוכנים

This post is also available in: English (אנגלית)

מומחים בארה"ב הזהירו לאחרונה את הרשויות מפני הסיכונים הכרוכים בחומרים מסוכנים (חמ"ס). סיכונים אלה נובעים ממאות האתרים המזוהמים הסגורים הפזורים בכל רחבי ארה"ב.

מדובר במאות אתרים מזוהמים ומטים לנפול בהם יוצרו בעבר סוגים שונים של אמל"ח גרעיני או ששימשו למחקרי אנרגיה. פינויים וטיהורם צפוי לארוך שנים. כך, על פי דו"ח שפורסם לאחרונה מטעמו של גוף המפקח על משרד האנרגיה בארה"ב.

המפקח הכללי של משרד האנרגיה מסר כי בארה"ב פזורים 234 מתקנים הממתינים להפסקת פעילותם ולהוצאתם משירות. כמו כן אותרו 140 מתקנים נוספים בהם יהיה צורך לטפל בעתיד. במסגרת תהליכי הטיהור, מייצבים את המתקן כדי למזער ככל האפשר את חשיפת הצוותים לסיכון. רק לאחר מכן ניתן לטהר את המתקנים ובסופו של דבר לפרקם.

על פי דיווח עדכני של Fierce Home Land Security, נכון לחודש ספטמבר 2014, משרד האנרגיה בארה"ב טרם גיבש לוח זמנים להעברת מתקנים אלה לניהול המשרד לאיכות הסביבה. זה האחרון הוא המופקד על טיהורם של מתקני אנרגיה וייצור מאז 1989. כך, על פי הדו"ח של המפקח הכללי מיום 23 בינואר 2015 אשר שוחרר לאחרונה לפרסום.

ממשרד האנרגיה נמסר כי עד לקבלת מימון נוסף, הם אינם מצפים להעברת התחום לטיפול המשרד לאיכות הסביבה לפני שנת 2017. כמו כן, גורמים במשרד האנרגיה תלו את קולר האשמה בכך בקיצוצים התקציביים, אשר כבר גרמו לעיכובים.

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

דו"ח המפקח הכללי קובע כי הדחייה בהעברת הנושא, והעיכובים בהוצאת המתקנים משירות, גורמים לעלייה בהוצאות. עוד קובע הדו"ח, כי נכון לחודש נובמבר 2013, העלות הכוללת של מאמצי הטיהור נאמדת במאתיים ושמונים מיליארד דולר.

הדו"ח מסביר כי המתקנים המזוהמים הם תוצר של חמישים שנות ייצור אמל"ח גרעיני ומחקרי אנרגיה. זאת, עוד בימי "פרוייקט מנהטן" לפני למעלה משבעים שנה, ופרוייקטים מימי המלחמה הקרה.

יצויין, כי הדו"ח אינו מפרט את מצבה של ארה"ב בנושא ביחס למדינות אחרות. ברם, מומחים מעריכים כי ארה"ב מפגרת במספר שנים לפחות אחר מדינות כגון יפן, צרפת וגרמניה בכל האמור בטיפול בחומרים מסוכנים – במיוחד בפסולת גרעינית.

ה-ANA, הברית לדין וחשבון בתחום הגרעין (Alliance for Nuclear Accountability), שהיא גוף אזרחי המפקח על משרד האנרגיה, התייחסה לממצאי הדו"ח וקבעה כי אחסון פסולת מסוכנת היא אתגר רב-דורי המצריך לא רק מימון אלא אף מומחיות ופיקוח לטווח ארוך. זאת, משום שרק לעיתים נדירות ניתן לעבד חומרים מסוכנים מחדש. יתר על כן, דרושות להם מאות שנים להתפרק.