תימן – האתגרים מבית: פיצול רב־ממדי

This post is also available in: English (אנגלית)

Yemen

אחד הגורמים המרכזיים המאיימים על הצלחתן של הרפורמות ועל יציבותה הפוליטית של תימן הוא המאבק בין קבוצות האליטה — מאבק שהפך לחריף ואף אלים לאחר נפילת משטרו של סאלח. הפוליטיקה התימנית מורכבת מערב רב של שחקנים וקבוצות כוח המתחרים ביניהם על השליטה במוקדי הכוח הפוליטיים, הביטחוניים והכלכליים, במה שנתפס בעיניהם במידה רבה כ"משחק סכום אפס".

הדמות הדומיננטית במאבקים אלה הוא הנשיא המודח, עלי עבדאללה סאלח, אשר זכה לחנינה מלאה במסגרת הסכם העברת השלטון והצליח לשמר חלק גדול מהשפעתו וכוחו גם לאחר עזיבתו את ארמון הנשיאות. לסאלח ומשפחתו נאמנים רבים בעמדות מפתח בממשל ובכוחות הביטחון, וכן במפלגה השלטת והגדולה בתימן שהוא עמד בראשה, מפלגה אליה משתייך גם הנשיא האדי. סאלח גם חולש על רשת מסועפת ורחבה של קשרים במנגנוני הבירוקרטיה, מוסדות הדת וההנהגות השבטיות. הנשיא המודח ונאמניו עושים כל שביכולתם כדי להכשיל את הרפורמות ולהראות כי לא תיתכן תימן יציבה בלעדיהם. כך, עשרות יחידות צבאיות הנאמנות לסאלח מרדו במפקדיהן החדשים, וכאשר הנשיא הנוכחי האדי ביקש לפטר את מפקד חיל האוויר – אחיו למחצה של סאלח – השביתו נאמניו של האחרון בתגובה את שדה התעופה הבין־לאומי של צנעא.

סאלח אף נתפס בעיני רבים כמי שעומד מאחורי גל טרור והתנקשויות, שמאז 2011 גבה את חייהם של אנשי ממשל וצבא רבים. יש הטוענים כי הוא אף תומך בסתר במרד החות'י בצפון. פעילותו החתרנית של סאלח הובילה את מועצת הביטחון של האו"ם להטיל סנקציות אישיות על כל אדם שיפגע בתהליך הרפורמות התימני (החלטה 2140). ההחלטה אמנם לא מזכירה מפורשות את סאלח ואנשיו, אך במידה רבה היא מכוונת כלפיהם.

נראה כי איּום הסנקציות לא ממתן את פעילותו החתרנית של סאלח. כך, למשל, ביוני 2014 כיתרו כוחות של המשמר הנשיאותי מסגד השייך לסאלח בדרום צנעא בטענה כי מוסתרים בו כלי נשק רבים וכי תעלה נחפרה ממנו אל תוך הארמון הנשיאותי במטרה לבצע השתלטות כוחנית על מרכז השלטון התימני.

יריביו העיקריים של סאלח במאבקי השליטה הם מי שהיו בעלי בריתו בעבר, התנתקו ממנו ומבקשים לחזק את כוחם והשפעתם בתימן ה"חדשה". קבוצה משמעותית אחת היא משפחת אל־אח'מר העומדת בראש קונפדרציית חאשד (Hashed) – קואליציית השבטים הגדולה והחזקה. לפקודתה של המשפחה עומדים אלפי לוחמים והון רב והיא פועלת בנחרצות כדי לחזק את כוחה.

דמות נוספת בעלת השפעה הוא הגנרל עלי מוחסן, מפקדה לשעבר של הארמיה הראשונה ודמות מפתח בשלטונו של סאלח, אשר על אף שהועבר מתפקידו הפיקודי על ידי הנשיא האדי, מחזיק עדיין בנאמנים רבים בקרב שדרת הפיקוד הצבאית והינו בעל השפעה נרחבת.

לצד שחקנים אלה פועלת מפלגת "אל־אסלאח" – המפלגה השנייה בגודלה בתימן ומי שהייתה "האופוזיציה" הרשמית לשלטון סאלח. בפועל, ראשיה זכו לחסות סאלח ושיתפו עמו פעולה מאחורי הקלעים. המפלגה, המורכבת מקואליציה של ארגון "האחים המוסלמים" בתימן, גורמים שבטיים, ביניהם גם משפחת אל־אח'מר, ותנועות סלפיסטיות, היא כיום שותפתו הקואליציונית המרכזית של הנשיא האדי וחותרת בנחישות להגדלת כוחה במוקדי הכוח בצבא ובממשל.

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

בתווך פועל הנשיא המכהן, אשר אמנם נתפס בתחילה כדמות חלשה, אך במהלך שלטונו הצליח לבסס את כוחו והשפעתו במערכת הפוליטית ובצבא. שנת הכהונה הנוספת שהעניקה לו "ועידת הדיאלוג הלאומי" מייצבת אותו כדמות המרכזית בעיצוב המבנה הפוליטי של הפדרציה התימנית המתגבשת.

שחקנים אלה בזירה התימנית העכשווית, אשר שיתפו פעולה והיוו חלק ממבנה הכוח של המשטר הישן, פועלים כיום באגרסיביות כדי לשמר ולחזק את כוחם והשפעתם בתימן, ולא ברור עד כמה האינטרסים של המדינה והעם עומדים לנגד עיניהם. מרכז הכובד של מאבקי האליטות הם כוחות הביטחון. הצבא וכוחות הביטחון התימניים לא היו גוף הומוגני ומקצועי עוד בתקופת שלטונו של סאלח, אלא מקבץ מפוצל של יחידות מתחרות ששימשו ככלים במאבקים הפוליטיים בין קבוצות הכוח השונות במדינה. בשנותיו האחרונות של משטר סאלח התפצלו כוחות הביטחון בין נאמני מפקד המשמר הרפובליקאי, אחמד עלי סאלח, בנו של הנשיא ומי שטופח להיות יורשו, ובין נאמניו של עלי מוחסן.

יריבות זו התחדדה והסלימה במהלך תקופת המחאות, והמצב אף הגיעה לסיפה של התנגשות מסוכנת בין כוחות המשמר הרפובליקאי לבין כוחות הארמיה הראשונה, כאשר כל אחד מהצדדים מגייס לשורותיו אלפי חיילים ומנסה לחזק את כוחו היחסי. הפיצול בקרב כוחות הביטחון אמנם לא הוביל להתנגשות צבאית רחבת היקף, אך הפוליטיזציה של כוחות הביטחון היוותה איום תמידי על כל ניסיון לרפורמה ולשינוי פוליטי. עקב כך, החל האדי עם עלייתו לשלטון לפעול בנחרצות לנטרול מוקדי הכוח הפוליטיים בקרב כוחות הביטחון ולהקמת צבא מקצועי ומאוחד הכפוף לדרג האזרחי.

האדי הצליח לנצל את היריבויות בין הפלגים השונים בצבא, ותוך התבססות על סבבי קידום הצליח להעביר קצינים בעלי נאמנות פוליטית לקודמו מעמדות פיקוד והשפעה. שיאו של המהלך היה פירוקם של המשמר הרפובליקאי ושל הארמיה הראשונה והטמעת כוחותיהם ביחידות הצבא השונות, בד בבד עם הרחקת אחמד עלי סאלח ועלי מוחסן מתפקידיהם. הנשיא גם הקים יחידות חדשות וגייס אליהן אלפי חיילים במטרה להחליש את השפעת האליטות הוותיקות.

את רוב כוחו מיקד האדי בהחלשת השפעתו של קודמו, עלי עבדאללה סאלח. הוא אמנם זכה להישגים משמעותיים בכך, אך הצלחותיו גבו מחיר כבד מיכולתו האופרטיבית של צבא תימן. המשמר הרפובליקאי והארמיה הראשונה היו יחידות העלית של תימן. הם צוידו במיטב הציוד הצבאי וכללו את הכוחות המיוחדים ואת יחידות הלוחמה בטרור, אשר חלקן אומנו על ידי ארצות הברית. פירוקן והחלפתן ביחידות של מגויסים חדשים יצרו מצב בו תימן מתקשה כיום להתמודד עם ארגוני הטרור והגרילה המאיימים על האזורים השונים במדינה ואף על הבירה צנעא.

נראה כי המאבק בין האליטות וקבוצות הכוח בתימן רחוק מסיום. אמנם, הנשיא האדי הצליח להחליש את כוחם של נאמני סאלח, אך יריביו מאשימים אותו כי הוא הולך בדרכו של קודמו ופועל להשתלט על הצבא באמצעות שילוב נאמניו בעמדות הפיקוד וגיוס חיילים, בעיקר מקרב אנשיה של בעלת בריתו הפוליטית, מפלגת "אל־אסלאח". גם בתוך מפלגתו של האדי יש היוצאים נגדו וטוענים כי בניסיונו להחליש את סאלח הוא מעביר למעשה את השלטון בתימן לידיה של מפלגה זו.

מאת: סמי קרוננפלד ויואל גוז'נסקי