משבר הגרעין האיראני והממשל האמריקאי

This post is also available in: English (אנגלית)

דילמת הסנקציות על רקע המאמץ לקדם הסכם

השעיית ההצבעה בעניין חקיקת הרחבת הסנקציות כנגד איראן בקונגרס אמורה להרחיב את טווח התמרון של הממשל מול איראן. אפשר שהממשל ינצל את ההשעיה על מנת להבהיר לאיראן, כי מדובר בהתפתחות זמנית בלבד וכי אם תמשיך לדבוק בעמדותיה ולא תאפשר התקדמות לקראת הסכם שיבטיח את התרחקותה מהסף הגרעיני, ישובו צירי הקונגרס התומכים בהקשחת עמדות כלפיה לפעול למען הרחבת הסנקציות, וביתר שאת. כמו כן מפחיתה ההשעיה את מפלס המתח, שנוצר בין ישראל לממשל האמריקאי בעקבות כוונתו של נתניהו לנאום בפני הקונגרס, הגם שממשלת ישראל תצטרך מעתה להביא בחשבון את הזיקה שיצר הממשל בין תמיכה בישראל בזירה הבינלאומית לבין אי-התערבות ישראלית, באמצעות הקונגרס, בשיקולי הממשל בנוגע למשא ומתן עם איראן.

בנאום על מצב האומה שנשא הנשיא ברק אובמה ב-20 בינואר 2015, הוא קבע, כי הדיאלוג המתנהל בין המעצמות (ה-P5+1) לבין איראן בסוגיית הגרעין, הוביל לעצירת התקדמותה של איראן לקראת יכולת גרעינית צבאית ולצמצום מאגר החומרים בעלי הפוטנציאל הגרעיני שברשותה. עד יולי 2015 – סיומה של תקופת ההארכה השנייה של הסכם הביניים, שנחתם בנובמבר 2013 – אמורים איראן והמעצמות לנסח הסדר כולל, שעקרונותיו יסוכמו עד מארס 2015. תקופה זו, לדברי הנשיא, מעניקה הזדמנות להגיע להסדר שימנע את השלמת התכנית הגרעינית של איראן, יבטיח את ביטחונה של ארצות הברית ושל בעלות בריתה ובכללן ישראל, וימנע עימות מלחמתי במזרח התיכון. עם זאת, הדגיש הנשיא, אין ביטחון שהשיחות יובילו להסדר, ולכן ארצות הברית שומרת את כל האופציות על השולחן. התנגדות נחרצת הביע הנשיא בנאומו ליוזמה שהתגבשה בקרב חברי קונגרס משתי המפלגות, הדמוקרטית והרפובליקאית (ובינתיים, לפחות זמנית, ירדה מן הפרק), להטיל סנקציות חדשות על איראן. הוא הזהיר, כי המהלך יביא לפרוד בין ארצות הברית לבין שותפותיה למאמץ לסכל את תכניתה הגרעינית של איראן, המתנגדות להרחבת הסנקציות, ועלול להביא לקריסת הדיאלוג עם איראן. בהמשך, טען הנשיא, איראן תקדם את פרויקט הגרעין. יתר על כן, הנשיא הבהיר, כי יטיל ווטו על יוזמה של הקונגרס להרחיב את היקף הסנקציות – מסר שמשמעותו הייתה, שיידרש רוב של שני שלישים להצעת החלטה בהצבעה חוזרת בבית הנבחרים ובסנאט, כדי שתועבר כחוק תוך ביטול יכולת הווטו של הנשיא.

נחרצותו של הנשיא בהקשר זה הומחשה בדבריו, כי לא יאמץ את המדיניות של ממשלים קודמים, שקיבלו החלטות נמהרות מתוך מניעים פופוליסטים, לדבריו, במקום לנהוג בתבונה ובשיקול דעת. ממשלים אלה — כך הנשיא – נחפזו לפעול באמצעים צבאיים מול האתגרים שניצבו בפניהם וכך סיבכו את ארצות הברית במערכות צבאיות לא-נחוצות, תוך הזנחת הצורך לגבש אסטרטגיה רחבת היקף, שתכונן מציאות בינלאומית בטוחה יותר. מדיניות הממשל הנוכחי, הבהיר הנשיא, תתבסס על שילוב בין עוצמה צבאית ודיפלומטיה, על נחישות והתמדה ולא על איומי סרק רברבנים.

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

שגרירת ארצות הברית באו"ם, סמנטה פאוור, אמרה, כי הסכם סופי עם איראן לא ייחתם אלא אם ישוכנעו מעצמות ה-P5+1, כי הפעילות הגרעינית של איראן מיועדת לצרכי שלום בלבד. לדבריה, אם יסתבר שאין סיכוי להסדר, הממשל יפסיק את השיחות ויתאם עם הקונגרס דרכי לחץ נוספות על איראן. ואולם, כמו הנשיא, השגרירה קבעה, כי הטלת סנקציות חדשות על איראן בשעה זו תוביל אותה להפסיק את המשא ומתן תוך האשמת ארצות הברית באחריות לקריסתן. כך, במקום לבודד את איראן, תבודד ארצות הברית, בסופו של דבר את עצמה. בכך, עלולה ארצות הברית  להפסיד סיכוי להסיר מעליה את האיום האיראני בדרכי שלום.

קשה להניח שהממשל האמריקאי אכן מעריך שיעלה בידו, בטווח הזמן שעד אביב 2015, להגיע להסדר שיבטיח שפעילותה הגרעינית של איראן תתמקד בצרכי שלום בלבד וכי ניתן יהיה למנוע לחלוטין את קידום פרויקט הגרעין האיראני. סביר יותר להניח שראשי הממשל סוברים שיוכלו לקדם הסכם כולל במתווה דומה לזה של הסכם הביניים, שהושג בשלהי 2013. הסכם שכזה יעניק לאיראן לגיטימציה לשימור יכולתה לפעול במסגרת הפרמטרים הקיימים בתחום הגרעין, על בסיס פיקוח הדוק מבעבר. בפועל, איראן תותיר בידה אופציה לקדם יכולת גרעינית במועד שתבחר. אפשר שהממשל מעריך שהסדר כזה, גם אם אינו אופטימלי, ועל בסיס ההנחה שמשטר הסנקציות הקיים יישאר ברמתו הנוכחית, יעניק לארצות הברית "אורך נשימה" להמשך הדיאלוג עם איראן, זאת בהיעדר חשש ממשי שאיראן תתקדם לעבר מימוש פרויקט הגרעין שלה בטווח הזמן הנראה לעין.

לפי שעה, כל עוד נמשך המשא ומתן, הממשל דבק בעמדה, כי סנקציות נוספות יגרמו לפרישת איראן מהדיאלוג וישחררו אותה, הלכה למעשה, מהתחייבויותיה המעוגנות בהסכם הביניים. בד בבד, ניתן להניח, כי הממשל מסתמך על הלחץ שמפעילים חברי קונגרס להטיל על איראן סנקציות נוספות, כדי לנסות ולדרבן את ההנהגה האיראנית להגמיש את עמדותיה כך שניתן יהיה לקדם הסכם (תוך צמצום הרלוונטיות של אופציות אחרות, כולל האופציה הצבאית, להתמודדות עם המשבר).

השעיית ההצבעה כשלעצמה אמורה להרחיב את טווח התמרון של הממשל מול איראן. אפשר שהממשל ינצל את ההשעיה על מנת להבהיר לאיראן, כי מדובר בהתפתחות זמנית בלבד וכי אם תמשיך לדבוק בעמדותיה ולא תאפשר התקדמות לקראת הסכם שיבטיח את התרחקותה מהסף הגרעיני, ישובו צירי הקונגרס התומכים בהקשחת עמדות כלפיה לפעול למען הרחבת הסנקציות, וביתר שאת. כמו כן מפחיתה ההשעיה את מפלס המתח, שנוצר בין ישראל לממשל האמריקאי בעקבות כוונתו של נתניהו לנאום בפני הקונגרס, הגם שממשלת ישראל תצטרך מעתה להביא בחשבון את הזיקה שיצר הממשל בין תמיכה בישראל בזירה הבינלאומית לבין אי-התערבות ישראלית, באמצעות הקונגרס, בשיקולי הממשל בנוגע למשא ומתן עם איראן.

מאת: זכי שלום