This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

Yemen A Mirror to the Future of the Arab Spring  Illustration    אילוסטרציה

שסעים אתניים, פוליטיים ודתיים הופכים את תימן לאחת הזירות המורכבות במזרח התיכון. מורכבּות זו הגיעה לשיאים חדשים עם אירועי "האביב הערבי", שהביאו, בנובמבר 2011, לסיום משטרו בן 33 השנים של הנשיא עלי עבדאללה סאלח. התפרקות האיזון הפוליטי העדין שיצר סאלח הובילה את תימן לפי תהום, כאשר מאבקי אליטות, מרידות אתניות, בדלנות, מעורבות חיצונית וטרור פונדמנטליסטי מאיימים לפרקה ומקשים על הניסיונות של המשטר הנוכחי לבנות סדר פוליטי חדש ויציבות. עתידה של תימן עדיין אינו ברור, אך ההתפתחויות והתהליכים אותם היא עוברת עשויים לספק תובנות ביחס לתרחישים אפשריים במדינות אחרות במזרח התיכון בתקופה שלאחר "האביב הערבי".

תימן, המדינה הערבית הענייה ביותר, הינה במידה רבה מיקרוקוסמוס בו מתמזגים המתחים, האתגרים והתקוות המאפיינים את העולם הערבי. מאבקי אליטות, מעורבות בין־לאומית, אלימות אתנית, שבטיות, מתיחות שיעית־סונית, פונדמנטליזם וטרור מהווים כולם חלק ממציאות תימנית אינטנסיבית וכאוטית, המשתנה ומתפתחת במהירות. המורכבות של הזירה התימנית וקצב האירועים המהיר הופכים את תימן למעין "מעבדה חיה" המאפשרת הצצה מקדימה להתפתחותם של תהליכים, כגון העברת שלטון, רה־קונסטרוקציה של כוחות הביטחון, פדרליזציה, פיוס לאומי ומאבק בגורמי אל־קאעידה — תהליכים הצפויים להישנות גם במדינות דוגמת סוריה, עיראק ולוב.

"אל־קאעידה" ואיום האסלאם הרדיקלי

מאז 2009, וביתר שאת מראשית 2011, הפכו ארגון "אל־קאעידה בחצי האי ערב" והמיליציה "אנסאר אל־שריעה" המזוהה עמו לשחקנים מרכזיים בזירה התימנית ולבעלי השפעה אסטרטגית על המתרחש בה. ה"סניף" התימני של "אל־קאעידה" מורכב בעיקר מתימנים ומסעודים שמצאו מקלט בתימן, אך הוא מתוגבר גם על ידי "בוגרי" עיראק וסוריה, לוחמים מאפגניסטן ומשוחררי גואנטנמו.

הארגון "אל־קאעידה בחצי האי ערב" הוגדר על ידי ארצות הברית כשלוחה המסוכנת ביותר של "אל־קאעידה". ג'וןּ ברנן, לשעבר יועצו של נשיא ארצות הברית למלחמה בטרור וכיום ראש ה־CIA, ציין ב־2012 כי "אל־קאעידה בחצי האי ערב" היא התא "הפעיל ביותר" של הארגון וכי זו "בעיה חמורה ביותר עבור תימן." פעילות הטרור הבין־לאומית הענפה של הארגון כוללת, בין השאר, ניסיון התנקשות בחייו של מוחמד בן נאיף, שר הפנים הסעודי, ניסיון לפוצץ מטוס נוסעים אמריקאי מעל דטרויט בחג המולד בשנת 2009, פגיעה במכלית נפט יפנית במצרי הורמוז וניסיון נוסף לפוצץ מטוס אמריקאי, אשר סוכל על ידי המודיעין הסעודי באפריל 2012.

ניתוח דפוסי פעילותו של הארגון מאז מהפכת 2011 בתימן מראה כי מדובר בארגון בעל גמישות אסטרטגית וטקטית, המסוגל להתאים את עצמו ביעילות להזדמנויות וללחצים בשטח ולהסתגל במהירות לשינויים בסביבה התימנית הבלתי יציבה. בשנתיים האחרונות בולטת במיוחד יכולתו של הארגון לנוע ביעילות ובמהירות על הציר שבין ארגון טרור קלאסי לבין ארגון גרילה ומרדנות המבקש להחזיק ולשלוט בטריטוריה ובאוכלוסייה.

כאשר המשבר הפוליטי בתימן הוביל בתחילת 2011 להתמקדות תשומת ליבו של הצבא התימני במתרחש בצנעא ולהתנקזות של יחידות צבא רבות לעיר הבירה, ניצל "אל־קאעידה בחצי האי ערב" במהירות את הריק השלטוני שנוצר בפריפריה והצליח להשתלט באמצעות פשיטות אלימות, טרור מתאבדים והתנקשויות על מספר אזורים בחלקה הדרומי של המדינה, בהם שבווה, אבין וזנג'יבר.

עוצמתו ותעוזתו של הארגון הגיעו לשיאם באפריל 2012, כאשר בהתקפה שתוארה כמקיפה ביותר בתולדות הארגון בתימן, הוא כבש מחנה צבאי על אנשיו ואמצעי הלחימה שבו, בכללם תותחים וטנקים. במתקפה זו נהרגו מאות אנשי צבא והיא הייתה חלק מניסיון ההשתלטות של הארגון על עיר המחוז לאודר החולשת על הגישה לאזורי מפתח נוספים כמו חצרמוות, בידה ועדן.

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

ההתפתחויות בתימן הראו כי השילוב בין תיווך אינטנסיבי מצד גורמים ערביים, כגון "המועצה לשיתוף פעולה במפרץ", הליגה הערבית ומדינות ערב, ובין לחץ מצד המעצמות והקהילה הבין־לאומית, עשוי להוות זרז להתנעת תהליך של הסדרה פוליטית. יחד עם זאת, אין בהתערבות החיצונית בכדי להבטיח את הצלחתו של תהליך זה ואת התייצבותה של המדינה ושל המערכת הפוליטית בה. הניסיון והלקחים שנלמדו מההתערבות בתימן עשויים להניב תובנות גם לגבי השפעתה ומגבלותיה של התערבות בין־לאומית אפשרית בזירה הסורית, אם כי הנסיבות הבין־לאומיות העוטפות זירה זאת מורכבות יותר, בעיקר נוכח מעורבותם של שחקנים כמו רוסיה ואיראן, הגורמים לפיצול בקהילה הבין־לאומית.

ניתוח המערכת הפוליטית התימנית מאז החלפתו של סאלח מעלה תובנות גם בדבר האתגרים שיוצרת החלוקה מחדש של מוקדי הכוח בין האליטות השונות בתימן. ההתפתחויות במדינה מראות כי אין די בשינוי שלטון פורמלי כדי להביא ליציבות, מכיוון שהשפעתה של האליטה הוותיקה מעוגנת בקשרים ובנאמנויות לא פורמליות המונעות רפורמה ושינוי אמיתיים. בנוסף לכך ניתן להפיק תובנות רבות מניתוח הדיאלוג הלאומי התימני והרה־ארגון בכוחות הביטחון התימניים באשר לתהליכי הבנייה מחדש של המדינות בהן התחולל "האביב הערבי".

בחינת התנהגותו של ארגון "אל־קאעידה בחצי האי ערב" חושפת ומבליטה את השינויים האסטרטגיים שעוברת תנועת הג'יהאד העולמי במהלך "האביב הערבי". השינוי המרכזי עליו ניתן להצביע הוא הגלישה של "אל־קאעידה" מהתמקדות בטרור הקלאסי לניסיון לבסס היאחזות ארוכת טווח באזורים בהם היחלשות המשטר יצרה ריק שלטוני. ארגון "אל־קאעידה בחצי האי ערב" הינו החלוץ של מגמה זו והוא אף פרסם מסמך המלצות רשמי ל"סניפי" "אל־קאעידה" האחרים, בו הוא מציע אסטרטגיית פעולה כוללת להשתלטות על שטח ולהחזקתו.

הזירה התימנית מלמדת רבות על מסּוכנּותו של ארגון "אל־קאעידה" ועל יעילותן של אסטרטגיות נגד טרור, כגון מתקפה צבאית כוללת או מערכת חיסולים ממוקדים באמצעות כטב«מים. עם זאת, הדינמיקות אותן סקר מאמר זה מצביעות על כך שגם בשיא חולשתה, המדינה היא עדיין הגורם הדומיננטי והעוצמתי ביותר בשטחה וכי רדיקליזציה בניסיונותיהם של כוחות חתרניים לפגוע בריבונותה צפויה להביא לתגובת נגד נחרצת וכוחנית.

תימן היא המדינה הערבית הראשונה, לאחר איחוד האמירויות הערביות, הצפויה ללכת במסלול הפדרליזציה, תהליך שעשוי להישנות גם במדינות אחרות באזור, כגון סוריה, לוב ועיראק. מעקב אחר יישומו והתפתחותו של תהליך הפדרליזציה התימני צפוי לספק תובנות משמעותיות בדבר יעילותו של מבנה פוליטי זה ליצירת יציבות שלטונית ולמניעת אלימות בקנה מידה רחב.

מאת: סמי קרוננפלד ויואל גוז'נסקי