הערכת נקודות התורפה של דאעש

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת: מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית

1. בחודשים האחרונים הצליח דאעש "למתג" את עצמו בעולם הערבי-מוסלמי ובמדינות המערב כארגון טרור עוצמתי בעל יכולות יוצאות דופן. הצלחותיו הצבאיות, התבססותו הממשלית והצטרפות ארגונים ופעילים לשורותיו למול חולשתם של אויביו ויריביו הזינו דימוי זה וגרמו בחלק מהמקרים להעצמת הארגון מעבר לכוחו ויכולותיו האמיתיים.

2. אולם ניתוח כוחו ודפוסי פעולתו של דאעש מצביע על "נקודות תורפה" של הארגון ועל מידה רבה של פגיעות, אותם עשויה ארה"ב לנצל. עיקרי "נקודות התורפה" הללו:

א.  הפער הגדול שבין כוחו של דאעש לבין יומרותיו: לדאעש גרעין קטן של פעילים (מספרם מוערך בכ-25,000 עד 31,000) באמצעותו הוא שולט על מיליוני תושבים ועל חלקים ניכרים משטחן של עיראק וסוריה. סדר הכוחות הקטן עשוי להקשות על דאעש להתגונן בפני יוזמות צבאיות קרקעיות, אם וכאשר יופעלו נגדו כוחות סדירים, עדיפים במספר ובאיכות. זאת ועוד, אם יוחלש כוחו הצבאי של דאעש באופן משמעותי, עשוי דאעש להתקשות לכפות שליטה אפקטיבית על האוכלוסייה המקומית לאורך זמן, קל וחומר לממש את שאיפות ההתפשטות המרחיקות לכת שלו (השתלטות על עיראק וסוריה ועל מדינות נוספות).

ב.  חולשתה של הקואליציה, שבנה דאעש בעיראק: זוהי  להערכתנו קואליציה רופפת המורכבת מארגונים סלפים-ג'האדיסטים, שאליהם חברו שבטים סונים ואנשי צבא עיראקיים מתקופת צדאם חסין ואנשי מפלגת הבעת'. בין הגופים הללו אין "דבק מלכד" אידיאולוגי ושיתוף הפעולה ביניהם מבוסס על מפגש אינטרסים, שבמרכזו עומדת העוינות לשיעים ולמשטר המרכזי בבגדאד הנתפס כמזוהה עם השיעים. גם שיטות הפעולה הברוטאליות של דאעש וניסיונותיו לאכוף גרסה קיצונית של ההלכה האסלאמית יוצרים כלפיו ניכור בקרב בעלי בריתו העשויים לנטוש אותו, לכשתשתנינה הנסיבות ותיבלם תנופת ההצלחות הצבאיות של דאעש. השתתפות שבטים במחוז אנבאר, שבמערב עיראק בלחימה נגד דאעש לצד הצבא העיראקי, וחילוקי דעות שגלשו לעימותים אלימים בין דאעש לבין שבט גדול במרחב דיר אלזור, ממחישים את הקושי לשמר את הקואליציה הזאת לאורך זמן.

ג.  ריבוי אויבים אל מול העדר בני ברית משמעותיים בסוריה: בזירה הסורית נאלץ דאעש להלחם נגד המשטר הסורי, ובו בזמן להתמודד עם ארגוני המורדים ועם ג'בהת אלנצרה, שלוחת אלקאעדה בסוריה העוינים לו. מרבית האוכלוסייה הסורית, שעליה שולט דאעש, אינה מזדהה עם תפיסותיו האידיאולוגיות ועם הכפייה הברוטאלית של קוד ההתנהגות האסלאמי. המשטר הסורי, איראן וחזבאללה עוינים את דאעש ועשויים לנסות ולפגוע בו לכשתאפשרנה זאת הנסיבות. מעבר לכך, השסע הדתי-עדתית עשוי להקשות מאוד על דאעש להרחיב תחומי שליטתו למרחבים נוספים בהם מתגוררת אוכלוסייה העוינת לו (למשל באזורים בהם מתגוררת אוכלוסייה עלוית, כורדית או דרוזית).

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

ד.  מרכזיותו של מנהיג דאעש: לדאעש מבנה היררכי ריכוזי, הסובב סביב דמותו הכריזמתית של מנהיג הארגון, אבו בכר אלבע'דאדי. מנהיג הארגון, העומד בראש הח'ליפות האסלאמית, הינו הפוסק האחרון בנושאים צבאיים, דתיים וממשליים. הנהגת דאעש ומוסדותיו ממונים על ידו ותלותם בו הינה מוחלטת (ככל הידוע לנו אין בנמצא "מספר 2" שאליו יוכלו לעבור באופן מסודר כל סמכויותיו של אלבע'דאדי). לפיכך, להערכתנו, הריגתו של אלבע'דאדי בסיכול ממוקד עשויה לזעזע את דאעש ולהחליש אותו באופן משמעותי, גם אם לא תביא לקריסתו.

ה.פגיעותו הכלכלית של דאעש: יכולותיו הצבאיות והממשלתיות של דאעש נשענות במידה רבה על הכנסותיו הגבוהות מהתשתיות הכלכליות ובמרכזן תשתיות הנפט (זיקוק הנפט והברחת מוצרי נפט מעבר לאזורי שליטת דאעש). מערכה יעילה נגד מערכת ההפקה וההברחה של מוצרי הנפט עשויה להחליש את דאעש מהבחינה הצבאית ולפגוע ביכולתו לספק חלופה ממשלית לאוכלוסייה המקומית. ארה"ב מודעת לכך והיא מיקדה את התקפותיה האוויריות, כבר בתחילת המערכה, נגד תשתיות הנפט, שבידי דאעש. אולם בכך אין די. במאבק נגד תשתיות ההברחה של מוצרי הנפט תזדקק ארה"ב לשיתוף הפעולה הדוק עם תורכיה ועם האוטונומיה הכורדית ואם ניתן יהיה – גם עם המשטר הסורי, כדי לנתק את עורקי הברחת מוצרי הנפט של דאעש.

ו.   האידיאולוגיה של דאעש: דאעש מייצג פרשנות קיצונית סלפית-ג'האדיסטית של האסלאם, אשר שורשיה בימי הביניים (האסכולה החנבלית).למרות שבעיני צעירים מוסלמים רבים היא נתפסת כיום כאטרקטיבית, אסכולה זו אינה מקובלת על מרבית המוסלמים. אנשי דת רבים בעולם הערבי/מוסלמי ובקהילות מוסלמיות במדינות המערב מסתייגים הן מהפרשנות הקיצונית של האסלאם והן ממעשי האכזריות וההתנהלות הברוטאלית של דאעש המוצגים לראווה בתקשורת. האסכולות המקובלות על מרבית המוסלמים הינן האסכולות המתונות. כיוון שכך למהלכים הצבאיים נגד דאעש חייב להתלוות מאבק בתחום התודעתי המכוון לטפח את האסלאם המתון, המוצא ביטויו בזרם השאפעי ובזרם והמאלכי. מצרים (שגם היא ניצבת בפני איום הטרור) יכולה בהקשר לכך למלא תפקיד חשוב והיא אכן הודיעה שתסייע למאבק נגד דאעש במתן מענה אסלאמי אידיאולוגי לתפיסת העולם שהוא מייצג. במדינת המערב חייב המאבק התודעתי להתבצע ע"י טיפוח הזרמים המתונים בקהילות המוסלמיות המקומיות בשילוב מהלכים נוספים להפחתת תחושת הניכור והקיפוח בקרבם.

3. מקרב "נקודות התורפה", שנמנו, נקודת התורפה המרכזית של דאעש הינה,להערכתנו, חולשת בסיס הכוח שלו בקרב האוכלוסייה הסונית המשתפת עימו פעולה או הנכנעת למרותו. שיתופי הפעולה שלו עם שבטים סונים ומוקדי כח סונים אחרים הינם "נישואי נוחות" על בסיס אינטרסים משותפים זמניים, היכולים להשתנות לנוכח שינויים במציאות הפוליטית והצבאית בעיראק ובסוריה. הצלחות במערכה הצבאית נגד דאעש יחד עם מדיניות אמריקאית של הגשת סיוע מאסיבי למוקדי כח בקרב האוכלוסייה הסונית בשטחי שליטתו של דאעש, כדרך שעשתה ארה"ב בעבר בעיראק, עשויים להניב פירות במערכה נגד דאעש (גם אם לא בהכרח בטווחי זמן קצרים).

4. אם ארה"ב ובעלות בריתה תתמדנה במערכה נגד דאעש, תשקענה בה לאורך זמן מאמץ צבאי משמעותי, תשכלנה לנצל את "נקודות התורפה" של דאעש ולא תרתענה מתוצאות לוואי קשות העלולות ללוות אותה (נפגעים, טרור, ביקורת מבית ומחוץ) – או אז, להערכתנו, עשויה המערכה נגדו להניב גם תוצאות חיוביות. תוצאות אלו תהיינה צנועות יותר, מתחת לרף הציפיות הגבוה אותו קבעה ארה"ב, אך גם ריאליות יותר. ציפיות ריאליות עשויות להיות להערכתנו: החלשת דאעש (להבדיל מחיסולו); בלימת תנופת התפשטותו בסוריה ובעיראק ואולי אף צמצום נכסיו הטריטוריאליים; שיפור יכולת ההגנה העצמית של כוחות מקומיים בסוריה ובעיראק;  שיפור יכולות הסיכול נגד הטרור של דאעש (במערב ובמזרח התיכון) ומתן מענה יעיל יותר לתופעת יציאת המתנדבים לסוריה וחזרתם למדינות האם שלהם.