המערכה האמריקאית נגד דאע"ש ותגובת הארגון

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת: מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית

הצלחותיו הדרמטיות של דאעש בצפון עיראק בקיץ 2014 היוו מכה קשה למדיניות ארה"ב בעיראק. מטרתה של המדיניות האמריקאית – להקים משטר עיראקי דמוקרטי, שיילחם בטרור ויעניק לעיראק יציבות שלטונית – הוכחה כבלתי ריאלית לחלוטין. צבא עיראק, שבהקמתו השקיעה ארה"ב משאבים כה רבים, נחשף במלוא חולשתו. נחשפה גם חולשתו של השלטון המרכזי בבגדאד, המזוהה עם העדה השיעית, שנתמך ע"י ארה"ב. מעבר לכך, התבססותם של דאעש וג'בהת אלנצרה בעיראק ובסוריה נתפסה ע"י האמריקאים כעלולהלערער את יציבותן של מדינות נוספות  באזור, המקיימות קשרים הדוקים עם ארה"ב והמערב (ירדן, סעודיה, לבנון, מדינות המפרץ).לכך חלה עלייה משמעותית בכמות המתנדבים הזרים שהצטרפו לדאעש וארגונים ג'האדיסטים נוספים, העלולים בשובם למדינות האם שלהם להוות איום בטחוני.

במשך שלוש השנים הראשונות, שחלפו מאז פרוץ מלחמת האזרחים סוריה, לא ייחסה ארה"ב חשיבות מיוחדת לדאעש ולג'בהת אלנצרה, והיא נטתה לראות בהם חלק מהתוהו ובוהו הכללי, שהשתרר בעיראק ובסוריה בעקבות התפוררות המשטרים בשתי המדינות הללו. השינוי הדרמטי במדיניות האמריקאית חל בקיץ 2014 בעקבות נפילת מוצול, ההכרזה על הקמת הח'ליפות האסלאמית והגידול המשמעותי, שחל בהצטרפות המתנדבים הזרים, כולל ממדינות המערב, לשורות דאעש. מעשי הטבח וההוצאות להורג המתוקשרים של דאעש עוררו כעס ותדהמה בקרב דעת הקהל האמריקאית והמערבית ותרמו גם הם לשינוי המדיניות ארה"ב ומדינות המערב כלפי דאעש.

הרשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

מהערכת חסר של דאעש עברה ארה"ב לדמוניזציה של הארגון ולהצגתו כאיום משמעותי, אזורי ובינלאומי. השינוי המשמעותי בתפיסת דאעש יצר מענה אמריקאי, שניתן בשני שלבים: בשלב הראשון (יוני-אוגוסט 2014) מצא המענה האמריקאי את ביטויו בתגובות "נקודתיות", שנועדו לסייע לכוחות המקומיים בעיראק לבלום את תנופת ההתקפה של דאעש, כגון תקיפות מהאוויר, שיגור מספר מצומצם של יועצים והגשת סיוע הומאניטארי לבני מיעוטים. ואולם עד מהרה התברר, כי המענה האמריקאי ה"נקודתי" אינו יעיל ואין בו כדי לתת תשובה הולמת לאתגר, שהצלחותיו של דאעש הציבו בפני ארה"ב ובפני האינטרסים האמריקאיים.

כיוון שכך, בשלב השני, גיבשה ארה"ב אסטרטגיה כוללת למערכה נגד דאעש, שמצאה ביטוייה בנאום הנשיא אובאמה (10 בספטמבר 2014). אסטרטגיה זאת מכוונת לדברי אובאמה להחליש את דאעש עד להשמדתו, בבסיסה עמדו כמה מרכיבים: תקיפות אווירית מאסיביות בסוריה ובעיראק; חיזוק הכוחות המקומיים בעיראק ובסוריה (צבא עיראק, הכוחות הכורדים, ארגוני מורדים סורים מתונים); פגיעה במקורות הכוח של דאעש (בדגש על פגיעה במקורותיו הכספיים); שיפור אופן ההתמודדות של ארה"ב והקהילה הבינלאומית עם התופעה של "בוגרי סוריה" החוזרים למדינות האם שלהם. כל זאת, כפי שחזרו והדגישו הנשיא אובאמה ודוברים אמריקאים אחרים, ללא שיגור כוחות קרקעיים משמעותיים על מנת להילחם בדאעש בעיראק או בסוריה.

לשם מימוש אסטרטגיה זאת הקימה ארה"ב, בלוח זמנים קצר יחסית, קואליציה בינלאומית המורכבת ממדינות מערביות וערביות. בעלות הברית המערביות (ובמרכזן צרפת ובריטניה) הצטרפו לתקיפות האוויריות בעיראק בעוד שכמה מדינות ערביות (סעודיה, מאע"מ, ירדן, בחריין) הצטרפו לתקיפות האוויריות בסוריה. עד סוף אוקטובר 2014 בוצעו ע"י ארה"ב ובעלות בריתה למעלה מ-632 תקיפות אוויריות נגד תשתיות צבאיות וכלכליות של דאעש בעיראק ובסוריה (בעיראק בוצעו לפחות 346 תקיפות ובסוריה לפחות 286).

לאסטרטגיה האמריקאית החדשה יש להערכתנו שורה של "נקודות תורפה", המנותחות בפרוט בעבודה זאת. עיקרן: הצבת מטרות מדיניות בלתי ריאליות גלויות וסמויות, למערכה נגד דאעש; הקושי לעקור מהשורש ארגון בעל אידיאולוגיה אסלאמית סלפית-ג'האדיסטית מסוגו של דאעש; מגבלות הכוח הצבאיבמערכה נגד דאעש ונגד ארגונים ג'האדיסטים בכלל; חולשתם של הכוחות המקומיים בעיראק ובסוריה, שעליהם "בונה" ארה"ב וההטרוגניות של הקואליציה, שהצטרפה לארה"ב, המורכבת ממדינות רבות בעלות אינטרסים שונים ואילוצי-פנים העלולים להקשות על מתן סיוע אפקטיבי לארה"ב.

אולם, מעבר ל"נקודות התורפה" השונות, קיימת גם המציאות הפוליטית והחברתית הבעייתית בעיראק ובסוריה, שקשה מאוד, ולהערכתנו בלתי אפשרי יהיה לשנותה באמצעות מהלכים צבאיים, מוגבלים ואפילו נרחבים. שכן, דאעש וארגוני טרור אחרים בעלי אופי ג'האדיסטי, צמחו על רקע הכאוס הביטחוני, השלטוני והחברתי, שנלווה להתפוררותן של מדינות הלאום בעיראק ובסוריה, ועל רקע השינויים הדרמטיים המתחוללים במזרח התיכון (במסגרת "הטלטלה האזורית"). זוהי איפא "הביצה", אשר בה משגשגים דאעש וארגונים ג'האדיסטים אחרים. טיפול שורש בדאעש הינו, להערכתנו, בלתי אפשרי כל עוד " הביצה" לא יובשה – וייבושה אינו נראה כרגע באופק.

עם זאת, גם לדאעש שורה של "נקודות תורפה" משלו, המנותחות אף הן בעבודה זו. אם ארה"ב תשכיל לנצל "נקודות תורפה" אלו, עשויה המערכה נגד דאעש להניב תוצאות חיוביות, אף כי פחות יומרניות מאלו שאליהן כיוון הנשיא אובאמה. כך, למשל, היא עשויה להחליש את דאעש (להבדיל מחיסולו ומעקירתו מהשורש);לבלום את תנופת התפשטותו בעיראק ובסוריה (כשהמערכה על בגדאד עומדת על הפרק); לחזק מוקדי כח שונים בסוריה ובעיראק העוינים את דאעש, והמוכנים לשתף פעולה ביניהם על רקע התנגדותם לדאעש. המערכה נגד דאעש עשויה גם לשפר את אופן ההתמודדות של ארה"ב ובעלות בריתה עם תופעת "בוגרי" הלחימה בסוריה ובעיראק, השבים למדינות-האם שלהם.

תגובת דאעש: המענה המיידי של דאעש למערכה האמריקאית היה הוצאה להורג מתוקשרת של חמישה חטופים, שלושה אמריקאים ושני בריטים, באמצעות עריפת ראשיהם. בהמשך קרא דאעש לתומכיו ברחבי העולם (21 בספטמבר 2014) להרוג אזרחים של ארה"ב ובעלות בריתה במגוון דרכים ושיטות. יתכן, כי מספר פיגועים ובתוכם פיגועי הדריסה והירי שאירעו בקנדה, סיכול כוונה לעריפת ראשים של אזרחים באוסטרליה ותקיפות במדינות נוספות, מהווים ראשית מימושה של קריאה זאת.

מכלול נוסף של סיכונים, הרלוונטי למדינות המערב אך גם לישראל, הינו בתחום המדיני-אזורי. סיכונים אלו נובעים מהפוטנציאל החתרני הטמון בהתעצמות אלקאעדה והג'האד העולמי בעיראק ובסוריה. מוקד הג'האד העולמי המתעצם במדינות הללו כבר החל "לזלוג" לעבר העולם הערבי כולו יש לו פוטנציאל סיכון כלפי שתי מדינות ערביות פרו-מערביות, ירדן וסעודיה, שעד כה הוכיחו כושר עמידות ועלה בידם לשרוד את גלי ההדף של הטלטלה האזורית. "זליגתו" עלולה להעצים את כוחם של ארגוני הג'האד העולמי במדינות פריפריה של המזרח התיכון בעלות משטרים כושלים כמולוב ותימן, או במדינות בעלות משטרים (כגון תוניס).

הערות מתודולוגיות

בכתיבת העבודה נאלץ מרכז המידע להתמודד עם מספר אתגרים:

א.       הפיכת שפע רב של ידיעות פרטניות לתמונה מחקרית כוללת: משהפך דאעש לאיום אזורי ובינלאומי החל להתפרסם שפע של מידע "נקודתי" רב על אופן התנהלותו, על בסיס יום-יומי. האתגר שבכתיבת עבודה זאת, היה גיבוש המידע הרב לידי תמונה מחקרית כוללת, שבמסגרתה נבחנה התופעה של עליית דאעש על היבטיה הרבים: הרקע ההיסטורי והסיבות להקמתו; שורשיו האסלאמיים הסלפים-ג'האדיסטים; מטרותיו של דאעש; יכולותיו הצבאיות, הפוליטיות, הממשלתיות והכספיות של הארגון; הסביבה העיראקית, הסורית, המזרח תיכונית והבין-לאומית, בתוכה מתנהל דאעש.

ב.       שינויים תכופים בתמונת המצב בעיראק ובסוריה: זאת,על רקע ההתפתחויות הדרמטיות בשטח בחצי השנה האחרונה ועל רקע הטלטלה הפוקדת את המזרח התיכון. לכך יש להוסיף את טבעו הבסיסי של דאעש כארגון דינאמי, החותר לשנות באופן בלתי פוסק את המציאות בה הוא פועל מול מספר גדול של אויבים מקומיים ולנוכחהמערכה הבינלאומית המתנהלת נגדו. כל אלו חייבו ומחייביםעדכון מתמיד של העבודה, הבנת משמעותן של ההתפתחויות הטקטיות ובחינה בלתי פוסקת של המצב בשטח. השינויים התכופים בתמונת המצב עודם נמשכים עד עצם היום הזה כך שיש לראות בעבודה זאת מעין סיכום ביניים, שיהיה צורך לעדכנו בהמשך.

ג.       הצורך לשלב דיסציפלינות שונות ותחומי ידע שונים: העיסוק בדאעש אינו בחינה של ארגון טרור הפועל במסגרת לאומית-מקומית אלא הוא מחייב שילוב תחומי ידע שונים ומגוונים, למשל: ההיסטוריה של האסלאם, התנועה הסלפית-ג'האדיסטית ממנה צמח דאעש, מצבם של ארגון אלקאעדה והג'האד העולמי, התהליכים וההתפתחויות במלחמת האזרחים בסוריה ובעיראק והטלטלה האזורית במזרח התיכון על ביטוייה השונים (למשל השסע הסוני-שיעי).בעבודה זאת נעזרנו הן בספרות ובעבודות המחקר הקיימים והן במומחים הבקיאים בתחומים השונים.

ד.       מקורות מידע בעייתיים: בכתיבת עבודה זאת הסתייענו במידע ראשוני, שמקורו בדאעש ובארגונים ג'האדיסטים אחרים. דאעש אומנם מרבה לפרסם מידע באינטרנט אודות אופן התנהלותו. אולם, המדובר במידע תעמולתי מובהק, שנועד להאדיר את הארגון, להכפיש את יריביו, לאיים על אויביו ולהדוף האשמות נגדו. מנגד, מתפרסם מידע רב שמקורו באויבי דאעש (והם רבים), הנוטה להכפיש את הארגון ולעיתים להעצים את גודל האיום הנשקף ממנו משקולים מניפולטיביים. בעבודה זו הסתייענו גם בתחקירים שבוצעו כתבים (חלקם מערביים), אשר הותר להם לבקר באזורי שליטתו של דאעש. אולם המידע, שאליו נחשפו הכתבים הללו, היה לעיתים מאוכוון ומפוקח ע"י דאעש ונועד לשרת את מטרותיו הפוליטיות והתעמולתיות. המודעות לכך והמחסור במקורות מידע אמינים חייבו בחינה זהירה וביקורתית של מקורות המידע.

מקור מידע רב-ערך שהסתייענו בו לכתיבת העבודה הינו דיווחים שוטפים ועבודות מחקר בסיסיות, שפורסמו ע"י מומחים ומכוני מחקר, מדיסציפלינות שונות, העוקבים אחרי דאעש ואחרי ההתפתחויות בעיראק ובסוריה (בעיקר בארה"ב, בריטניה וישראל). דיווחי סוכנויות הידיעות והתקשורת העולמית העוקבים אחר דאעש ואחר ההתפתחויות בעיראק ובסוריה מהווים גם הם מקור מידע חשוב. מקור מידע נוסף הינם פרסומים, שמקורם בשרותי המודיעין ובמנגנוני הממשל של מדינות מערביות וערביות הנאבקות בדאעש (אף כי גם לפרסומים הללו יש הטיות משלהם). כחומר רקע לעבודה שימשו פרסומים קודמים של מרכז המידע למודיעין ולטרור אודות התבססות הארגונים המזוהים עם אלקאעדה והג'האד העולמי בסוריה.