מרכזי היתוך מידע: האם הם מצאו את מקומם הראוי?

This post is also available in: English (אנגלית)

מרכזי היתוך מידע (Fusion centers) מבצעים אינטגרציה של מידע המתקבל מן המשרד לביטחון האומה (DHS), גופים פדרליים נוספים, גורמים בממשל המקומי והאזורי ומקורות במגזר הפרטי אודות מגוון רחב של תחומים, לרבות אבטחת סייבר ופעילות טרור. האנליסטית משלבים את הנתונים, מפיקים מהם מודיעין ומעבירים אותו בחזרה ל-DHS ולגורמי האכיפה האחרים.

מאז שמרכזי היתוך מידע הוקמו בעקבות מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001, במטרה לשפר את חילופי המידע בין ממשלות, הם זכו לא אחת לביקורת הגורסת כי הם אינם יעילים. ברם, ההשקעות שמבצעות לאחרונה מדינות שונות בארה"ב עשויות להוות אינדיקציה לכך שהאמון במרכזי היתוך מידע מתחיל להראות סימני עליה.

ריק "אוזי" נלסון (Rick “Ozzie” Nelson), עמית בכיר במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (Center for Strategic and International Studies), מסר ל-Government Technology כי בעוד שההעברות התקציביות מהממשל הפדרלי מצויות במגמת ירידה, מדינות ארה"ב השונות משקיעות מתקציביהן במימון מרכזי היתוך מידע.

קישור לאתר ביטחון המולדת

נלסון סבור כי מדובר בנתון המצביע בבירור כי מרכזי היתוך מידע "מצאו את מקומם הראוי" בכל האמור באיסוף מודיעין ובפעולות תקשורת.

הנתונים הסטטיסטיים לשנת 2013, המופיעים בדו"ח השנתי של הרשת הלאומית של מרכזי היתוך מידע, מחזקים את דבריו של נלסון. ההוצאה הפדרלית הישירה על המרכזים פחתה בשיעור של 10% בין שנת 2012 לשנת 2013, ואילו ההשקעות של המדינות השונות עלו ב-3.6% באותה שנה. זאת, בד בבד עם עלייה של 2.1% בהשקעות של הממשל המקומי.

כאשר מרכזי היתוך מידע החלו לפעול באופן מלא בשנת 2004, זרימת נתוני הלוט"ר מן ה-DHS אליהם ובחזרה היתה אחד מן הסיבות המרכזיות להקמתם. הטכנולוגיה דאז כבר היתה אמורה לאפשר – תיאורטית – העברת מידע בקלות יחסית.

למשל, בעוד שממשלת ארה"ב מתמקדת במיוחד בנתוני לוט"ר, נתונים אלה אינם רלוונטיים עבור, למשל, מרכזים מטרופוליטניים ענקיים כגון ניו-יורק או שיקגו שמעייניהם בתחומים בעלי סיכון נמוך יותר. כתוצאה מכך, במקום להשקיע בהעברת המידע הלוך חזור בין צרכנים פרדרליים, מרכזי היתוך מידע מסויימים התמקדו בשיפור הגישה למידע עבור גורמי הממשל המקומי והמדינתי.