מקורות זרים: לישראל ראשי חץ גרעיניים בכוננות שיגור

This post is also available in: English (אנגלית)

מכון המחקר השוודי הנודע סיפר"י (Stockholm International Peace Research Institute – SIPRI) קובע כי בתחילת 2014 היו בידי 9 מדינות בעולם, ובהן ישראל, 4,150 פצצות גרעיניות מבצעיות כשלפחות 1,800 מהן מצויות במצב של "כוננות שיגור" באמצעות טילים, תוך פרק זמן קצר. הרשימה המלאה של המדינות שפירסם המכון כוללת את: ארה"ב, רוסיה, בריטניה, צרפת, סין, הודו, פקיסטאן, ישראל וצפון קוריאה.

המכון מציין כי  בשנת 2013  חלה ירידה מתונה במספר כלי הנשק הגרעיניים הלא מבצעיים שבידי מדינות אלה מ-17,270 ל-16,350. רוסיה וארה"ב מחזיקות ב-90% מכלל המאגר הגרעיני.

המידע על הארסנל הגרעיני המבצעי בעולם מתבסס על מידע מפורט למדי – אך בלתי מדוייק ובלתי מלא – שפירסמו ארה"ב, צרפת ובריטניה. רוסיה מתנגדת בעקביות למסור מידע בתחום זה, אך מקיימת חילופי מידע עם ארה"ב בהתאם לאמנות לצמצום החימוש הגרעיני שנחתמו בעבר. גם סין אינה מדווחת על המאגרים שבידיה.

קישור לאתר ביטחון המולדת

לגבי ישראל, נכתב בפרסומי סיפר"י, כי במסגרת מדיניות "העמימות הגרעינית" ישראל מעולם לא הודתה במפורש שיש בידיה נשק גרעיני, אך על פי המידע הרב-שנתי שבידי המכון נכללת ישראל ברשימת המדינות שברשותן נשק גרעיני מבצעי.

סיפר"י מגלה כי המעצמות רוסיה וארה"ב מקדישות מאמץ מיוחד לפיתוח אמצעים בליסטיים לשיגור הפצצות הקיימות בארסנל – הן מבחינת הטווח והן מבחינת כושר הנשיאה. כך נוהגות גם הודו ופקיסטאן. צפון קוריאה, לעומת זאת, אינה חדלה ממאמצי הייצור של הפצצות ובשנת 2013 אף ביצעה ניסוי גרעיני והודיעה כי מדיניותה הגרעינית היא עניין של "אסטרטגיה בטחונית".

לגבי ישראל, מדווח מכון סיפר"י כי ברשותה ארסנל נרחב של עשרות טילים בליסטיים מדגם "יריחו 3" המסוגלים לשאת ראשי חץ גרעיניים לכל מטרה במזרח התיכון והרבה יותר רחוק. על פי הערכות, הטווח של טיל "יריחו 3" נע בין 4,800 ק"מ ל-11,500 ק"מ, תלוי במשקל ראש החץ המשוגר. על פי ההערכות בעולם, הטיל כבר מבצעי והוכנס לשימוש במהלך 2008.