שליפה מהירה – זכרון האטום בהירושימה

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת אריה אגוזי, הירושימה

אתמול עמדתי כמה מאות מטרים מתחת למקום בו התפוצצה פצצת האטום שהושלכה ממטוס אמריקאי על העיר היפנית הירושימה בשנת 1945.

העיר הירושימה שוקמה. יש כמובן את הבנין שהיה במעגל ההרס הראשוני ושרד ויש את כל אזורי ההנצחה. ואחר כך אתה מבקר במוזיאון ורואה מה עושה פצצת אטום זעירה במונחים של נשק אטומי עכשיו.

במקום כזה המשמעות של האיום הגרעיני האיראני על ישראל מקבל פרופורציה אחרת. כאן מבינים בדיוק מה עלול לקרות אם האייתולות מטהרן לא יעצרו את המרוץ לפצצה המוזן בשנאה תהומית לישראל.

כאן לצד הנהר הנקי וגני ההנצחה הכל נראה אחרת. כאן היה ברור שישראל חייבת לעשות הכל כדי שאיראן לא תגיע לפצצה. כאן גם היה ברור שאף אחד לא יעשה בשבילנו את העבודה. לא האמריקנים ובטח לא הארופאים. שניהם לא מבינים מה קורה סביבם. אנשים שחיים בסרט לא יושיעו אותנו.

iHLS – Israel Homeland Security

כשעומדים מתחת למקום בו התפוצצה הפצצה וכמה דקות לאחר מכן רואים מה היא גרמה ישירות ובעקיפין מבינים שאסור בשום אופן לאפשר איראן בעלת יכולת גרעינית צבאית. העולם הסנוור מהחיוכים של מנהיגי איראן והכסף כבר זורם לקופתה. בעיות הביטחון של ישראל מעניינות את האמריקנים ואת הארופים רק ברמת ההצהרתית.

ראינו איך טיפלו בנשק הכימי של סוריה שממשיך להרוג ואנחנו רואים איך מטפל העולם במה שקורה באוקראינה ואפילו במדינה מופרעת כמו צפון קוריאה. דיבורים יש המון. פגישות מעונבות בבתי מלון בבריסל וושינגטון. הצגה אחת נמשכת שאף אחד משחקניה לא מאמין לעלילה.

אז צריך לעמוד בהירושימה מתחת למקום הפיצוץ ולהבין לקראת איזה סכנות אנחנו הולכים אם האיי טבולות לא ייעצרו בכל דרך.

השמש זרחה אתמול בהירושימה. אבל בתוך המוזיאון מול תמונות הזוועה מהדקות, השעות והימים אחרי הפצצה המחשבות היו שחורות משחור.