בקעת הירדן: גבול הביטחון המזרחי של ישראל
This post is also available in: 
English (אנגלית)
מאת אלוף (מיל') עוזי דיין
החלטה 242 של מועצת הביטחון מנובמבר 1967 לא דרשה מצה"ל נסיגה מוחלטת לקוי 1967 וקבעה שישראל זקוקה ל"גבולות מוכרים ובטוחים" – ולאו דווקא זהים לקווים נטולי ההגנה שקדמו למלחמה. כבר אז היה ברור שקווי 1967 מהווים פיתוי גדול לתקיפת ישראל על ידי אויביה.
בשנת 2004 קיבלה ישראל מכתב מארצות הברית שהכיר בזכותה ל"גבולות בני הגנה שיאפשרו לה להגן על עצמה בכוחות עצמה". מסמך זה נחתם בידי הנשיא ג'ורג' וו' בוש ונתמך על ידי רוב בשתי המפלגות בקונגרס האמריקני.
בראיה היסטורית וארוכת טווח, בבואנו לקבוע את מיקומם של גבולות בני הגנה אלה עלינו להביא בחשבון שני גורמים: האיומים על ישראל (מלחמה קונבנציונלית, טילים ורקטות, טרור וגרעון), והמצב הגאו– אסטרטגי והטופוגרפי.
מדינת ישראל חזקה, אבל בגלל היותה קטנה וצרה היא פגיעה. שבעים אחוזים מאוכלוסיית המדינה ושמונים אחוזים מכושר הייצור התעשייתי שלה מרוכזים ברצועת חוף צרה בין הים התיכון לבין יו"ש. מבחינה טופוגראפית, גבעות יו"ש חולשות על מישור החוף בו נמצא חלק משמעותי מהתשתיות הלאומיות הישראליות: נתב"ג, כביש 6, מוביל המים הארצי, קווי המתח הגבוה הראשיים ועוד. מצב טופוגרפי זה מעניק לתוקף יתרון ברור מבחינת תצפית, ירי ויכולת הגנתית טובה נגד תגובה ישראלית יבשתית.
סיבות אלה הביאו את אדריכלי תורת הביטחון הלאומי הישראלית מיגאל אלון דרך משה דיין ועד יצחק רבין, להתנגד בעקשנות לחזרתה של ישראל לקווים הפגיעים של 1967 אשר הזמינו תוקפנות וסיכנו את עתידה של ישראל במקום לסלול דרך לשלום. עם הזמן הצורך בגבולות בני הגנה רק גובר.
להיסטוריה של תוקפנות נגד ישראל ולחוסר היציבות הכרוני במזרח תיכון, נוספו בשנים האחרונות ההתפתחויות הבאות. הטלטלה העוברת על העולם הערבי שבינתיים מביאה למלחמות אזרחים ושפיכות דמים שלא הייתה כמותה, הגבירה את הטרור ואף מייבאת לאזור טרור ג'יהאדיסטי בין–לאומי אשר מאיים על המשטרים ומעצים את אי–הוודאות הבסיסית באזור.
כמו כן, איראן חותרת בנחישות לנשק גרעיני, מעורבת בצורה תוקפנית בסכסוכים רבים וממשיכה להקים "מוצבי חוץ" מסביב לישראל. הטרור הבלתי פוסק גובר והאפקטיביות שלו עולה עם פיתוח הטרור הרקטי. מעורבת ארגונים טרוריסטים במאבקים על השלטון, כניסתו לאזור של טרור ג'יהאדיסטי בין–לאומי והשימוש שעושה איראן בטרור, מביאות את הטרור לכדי איום אסטרטגי שיכול לגרום למצבי לחימה באזור.
המאמץ המחודש להביא את הקונפליקט הישראלי–פלסטיני לידי הסדר, מעלה לשולחן המשא ומתן את סוגיית הגבולות ומציב אותה בחזית נושאי הליבה השנויים במחלוקת. גבולות בני הגנה לישראל צריכים לענות על הקריטריונים הבאים: עומק אסטרטגי בסיסי, מרחב לניהול קרב הגנה נגד איומי התקפה קונבנציונלית מהחוץ, מרחב המאפשר לחימה אפקטיבית בטרור. בזירה הדרומית (בזכות פירוז סיני) ובזירה הצפונית (בזכות אי–התפתות ישראל למסור את רמת הגולן) יש לישראל גבולות בני הגנה.
בזירה המזרחית, שלגביה מתקיים משא ומתן עם הפלסטינים, הקריטריונים לגבולות בני הגנה ברורים. עומק אסטרטגי בסיסי שחשיבותו רק עולה בעידן הטילים הבליסטיים והרקטות ארוכות הטווח המאיימים על מרכזי האוכלוסייה האזרחית ואף על תהליכי הגיוס ושליחת כוחות צבא המילואים הצבא למערכה. במצב זה יאלצו הכוחות סדירים של צה"ל לפעול לפרק זמן ממושך ללא סיוע משמעותי מחיל האוויר אשר יעסוק בשלב זה לא רק בהשגת עליונות אווירית ובהשמדת מערכות ההגנה האווירית של מדינות האויב, אלא גם בהשתקת שיגורם של רקטות וטילים בליסטיים המכוונים אל עבר ערי ישראל. האיום בנשק גרעיני באזור מחריף עוד יותר את הצורך בעומק אסטרטגי הנדרש גם לפריסת מערכות התרעה ויירוט.
iHLS – Israel Homeland Security
נדרש מרחב המאפשר עומק לניהול קרב הגנה נגד איומי התקפה קונבנציונלית ממזרח. אי– הודאות והדאגה באשר לכיווני ההתפתחות של עיראק וירדן ומלחמת האזרחים בסוריה המאיימת לגלוש לשכנותיה, עושה מרחב זה לחיוני.
נדרש גם מרחב המאפשר לחימה בטרור. רק נוכחות ישראל על המעטפת המזרחית של הגדה המערבית תאפשר מימוש פירוז אמתי של הישות הפלסטינית שהוא תנאי לכל הסדר יציב ואחד התנאים הבסיסיים שהציבה ישראל להסכמתה ל"שתי מדינות לשני עמים".
מרחב הגנה כזה נמצא רק בבקעת הירדן!
להלן מספר נתוני מפתח על בקעת הירדן: רוחבה של ישראל מהים התיכון ועד נהר הירדן הוא שישים וחמישה ק"מ בממוצע. עומק אסטרטגי מינימאלי ומרחב אווירי בלתי ניתן לחלוקה, לכל הדעות. רוחבו של שבר בקעת הירדן נע בין 6.7 ל– 14.5 ק"מ. הירדן זורם בגובה של כארבע מאות מטרים מתחת לפני הים וממערב לו רכס הרים שמתנשא לגובה של עד למעלה מאלף מטרים מעל פני הים. כך שבקעת הירדן מהווה מחסום פיזי שגובהו תשע מאות עד אלף וארבע מאות מטרים הנחצה רק על ישי חמישה מעברים דרכם מסוגל צבא תוקף לנוע ממזרח מערבה. לפיכך גם לכוח הסדיר המצומצם של צה"ל יכולת להגן בהצלחה נגד פלישה ממזרח אם יוצב בבקעת הירדן והרכסים השולטים עליה ממערב. מדובר גם באזור צחיח בעל אוכלוסייה פלסטינית מעטה ודלילה.
בקעת הירדן מהווה את המעטפת המזרחית של מדינת ישראל בכלל ושל ירושלים בירתה בפרט. הניסיון מהיציאה מדרום לבנון ומעזה מלמד אותנו שללא שליטה על המעטפת, הופך כל אזור שיצאנו ממנו לישות טרוריסטית.
בקעת הירדן היא קו הגנה קדמי חיוני לביטחונה של ישראל. אין לכן פלא שכבר ראש הממשלה יצחק רבין, בנאום האחרון שנשא בכנסת באוקטובר 1995 , קבע בהתייחסו להסכמי שלום עתידיים: "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה".
יש המנסים לחלוק על קביעה ביטחונית זו בהציעם מערכות התראה במרחב ופריסה של כוחות זרים. הניסיון מוכיח ששום מערכת התראה עם טכנולוגיה מתקדמת ככל שתהיה, אינה תחליף לשליטה מלאה במרחב הגנתי כמו בקעת הירדן ואסור לסמוך על כוחות זרים, לא למלחמה בטרור ולא ככוח מגן. הם לא יסכנו את חיי חייליהם במלחמה בטרור ויהיו הראשונים לעזוב בשעת משבר. רק צה"ל יכול לספק את הביטחון הנדרש.
ניתוח האיומים המרכזיים (מתקפה קונבנציונאלית, טרור, ירי רקטות וטילים, מתקפה בלתי קונבנציונאלית) ובחינת המענה להם, מראה שלא הקו הירוק ולא קו גדר הביטחון יכולים לשמש כקו גבול בן הגנה לישראל ורק שליטה ישראלית מלאה בבקעת הירדן כולה תאפשר מתן ביטחון לישראל.
לישראל זכות טבעית וצורך מוכח היסטורית בגבולות בני הגנה שיאפשרו לה להגן על עצמה בכוחותיה. זכות זאת זכתה להכרה בין–לאומית. אל ישראל להתפתות למדיניות של "ביטחון תלוי הסכמים מדיניים וערבויות דיפלומטיות". עליה להתעקש על מדיניות של "הסכמים המבוססים על מתן ביטחון על ידי כוחות ישראלים המוצבים במרחבים בני הגנה".
עמידה על גבולות בני הגנה לא רק יבטיחו את צרכי הביטחון של ישראל אלא גם יבטיחו שהסכמי השלום יהיו בני–קיימא.
אלוף (מיל') עוזי דיין היה מפקד פיקוד המרכז, סגן הרמטכ"ל, וראש המועצה לביטחון לאומי. הוא משרת כיו"ר מפעל הפיס. המאמר מסכם את דבריו ב– 27 במרץ על המו"מ עם הפלסטינים בכנס של מרכז בגין–סאדאת למחקרים אסטרטגיים.
BESA Center Perspectives Paper No. 244, April 13, 2014
