כלי הרכב הבלתי מאוישים – קפיצת המדרגה

This post is also available in: English (אנגלית)

התעשיות והאקדמיה בארץ משקיעים בפיתוח וייצור כרב"מים, המפליאים לאבטח * בצבאות עולם, גם בצה"ל, פועלים רובוטים אך לא מספיק

כרב
כרב"ם ה Amstaff

באזור הגבול שבין קוראה הצפונית לדרומית, בנחל עוז ובאפרת, במפעלי תע"ש ובמדינות באירופה ואפריקה פועל במשימות אבטחה כרב"ם ישראלי, המציב את ישראל במקום גבוה ברשימת המפתחים והיצרנים של כלי רכב אוטונומיים בלתי מאויישים, הממלאים בהצלחה תפקידי אבטחה ומשימות HLS אזרחיות וצבאיות מורכבות וחוסכות אדם. האבטחה ע"י רובוט כוללת מניעת חדירות, התרעה, התראה, גילוי באמצעות מצלמות וייזום תגובה ראשונה לניסיון חדירה.

ה'אמסטף' הוא רכב בלתי מאויש לאבטחת מתקנים, שרוב משימותיו אזרחיות. ניתן להרכיב עליו, אומר עמוס גורן, מייסד חברת תעשיות רכב רובוטי, גז מדמיע, מקלע, ציוד לכיבוי אש, מצלמה תרמית ומערכת כריזה. שני מנועים חשמליים, 36 שעות עבודה רצופה בלי טיפול, "שלש שנים לא פתחנו מנוע אצל לקוח".

אמסטף הוא בהחלט הצלחה. אבל בקרב קהיליית העוסקים בארץ בכרב"מים יש תחושה שבצבאות עולם, כולל בצה"ל, עדיין השימוש בכרב"מים מועט לעין ערוך בהשוואה לתפוצת כלי טיס בלתי מאויישים. הדברים עלו בכנס בנושא 'רובוטים ניידים קרקעיים', שנערך אתמול במכללת ראשל"צ מטעם הסניף הישראלי של AUVSI, הארגון הבינלאומי של מערכות בלתי מאויישות.

התלונן יעקב משיח, איש מפעל להב בתעשיה האווירית: "עדיין חסר בצבאות עולם, כולל בצה"ל, צורך מבצעי מוגדר לשימוש בכרב"מים. יש כלים מבצעיים, אבל מעטים מידי, למרות שהיום כבר מוכח שכרב"ם יכול להחליף בן אדם במילוי משימות מסוכנות, מלוכלכות, רחוקות ושגרתיות. בצה"ל המצב ישתפר רק אם הצבא יכלול שימוש בכלים רובוטיים בתכניות העבודה השנתיות שלו. מה שקורה הוא שבתחילה יש התלהבות מה'צעצוע', הכלי האוטונומי, ואחרי כן זונחים אותו". ואילו עמנואל ליבן, יו"ר איגוד המהנדסים, אמר כי בשנים האחרונות חלה התקדמות דרמטית בפיתוח חיישנים – מחירם ומשקלם ירדו, אמינותם ודיוקם עלו. אך לעומת זה יש פיגור בפיתוח מקורות אנרגיה לרובוטים ניידים, הסובלים ממחסור באנרגיה (סוללות). אולי הישועה תבוא מעולם הרכב.

ואף על פי כן משקיעים בתעשיה ובאקדמיה משאבי אנוש וכסף רבים בארץ ובחו"ל בפיתוח כלי רכב רובוטיים ורואים להם עתיד מבטיח. שם המשחק כיום הוא קץ הבדידות של הרובוט – הם יפעלו בקבוצות.

פרופ' גל קמינקה מאוניברסיטת בר אילן מבחין בין נחילי רובוטים (רובוטים שאינם יודעים לשתף פעולה ביניהם) לבין להקות רובוטים (יש תיאום ושת"פ ביניהם והם מסוגלים לעבודת צוות). "שימוש בהרבה רובוטים מונע תלות בנקודת כשל יחידה, הם יכולים לסייע הדדית ולחפות אחד על משנהו. זה הוכח היטב בתחום האזרחי: (חברת KIVO בנתה מערכת של עשרות רובוטים האורזים מוצרים במחסן ענקי) והצבאי ו-HLS (סיור של להקת עשרות רובוטים לאורך גבול). לצורך זה מפתחים אלגוריתמים של תנועת רובוטים במבנה.

iHLS – Israel Homeland Security

מומחי קהיליית הרובוטיקה, שהרצו בכנס, מגדירים כמה אתגרים עתידיים של הכלים הללו ברובוטיקה צבאית:

  • תפקוד בסביבה לא ידועה מראש

  • קבלת החלטות בתנאים בלתי ידועים

  • ריבוי משימות

  • שילוב בין סוגים שונים של רובוטים

  • שילוב בין מערכים מאויישים למערכים בלתי מאויישים

תחום נוסף של שת"ף – בין התעשיות לבין האקדמיה בישראל – סקר פרופ' הוגו גוטרמן מאוניברסיטת ב"ג בנגב: פרוייקט ROBIL, תחרות עולמית של פיתוח רובוטים, שמטרתה להעלות את רמת המקצוע בתחום. שותפים לפרוייקט ROBIL התעשיה האווירית, מפא"ת, חברת קוגניטים,אוניברסיטאות בר אילן, ב"ג בנגב והטכניון בחיפה. קבוצת רוביל הישראלית כבר בנתה רובוטים לפרוייקט להזמנת DARPA, ארגון המו"פ (מחקר ופיתוח) של ארה"ב.

ד"ר יהודה אלמליח מחברת COGNITEAM הציג קיט אוטונומי שפותח בחברה וכולל מגוון יכולות אופייניות לכרב"ם, כמו מציאת מיקום, הימנעות ממכשולים, תכנון מסלול ומיפוי. את הקיט ניתן להרכיב על כל כלי רובוטי בנקל, בחצי יום של אינגטרציה, והכלי מוכן לפעולה.

ד"ר אמיר שפירא מאוניברסיטת ב"ג הציג את הפרויקט המרכזי של מעבדת הכרב"מים שלו – תכנון התנועה והחישה של רובוטים, בעיקר תנועה בתוואי קרקע בשטחים קשים. כותבים שם אלגוריתמים לכל צעד וצעד שיעשה הרובוט.

ד"ר נועה אגמון מאוניברסיטת בר אילן חוקרת התנהגות כרב"מים ויריביהם: כאשר רובוט מפטרל לאורך גבול, יש סכנה ממטעני צד. כאשר קבוצת רובוטים מסיירת לאורך גדר, יש סכנה של ניסיון חדירה. אלו יריבי הכרב"ם, ובעת כתיבת האלגוריתמים לתכנון הכרב"ם יש לקחת בחשבון גם את התנהגות היריב המאיים על הכרב"ם.