פרסום ראשון: כך מטפלת ישראל בנפגעי המלחמה בסוריה
This post is also available in: 
English (אנגלית)
ב-16 בפברואר 2013 הופתעה יחידת צה"ל, שהיתה מוצבת בגבול הסורי ברמת הגולן, למראה שבעה פצועים סוריים שהגיעו לגבול וביקשו להיכנס כדי לקבל טיפול רפואי.
כמה דקות אחרי כן קיבל מנהל בית החולים בנהריה, ד"ר מסעד ברהום, טלפון מצה"ל באישון לילה: "יש לנו פצועים קשה שחצו את הגבול מסוריה". ד"ר ברהום השיב מיד ללא הסוס: "אנחנו מוכנים".
זו היה תחילתו של מבצע הומניטארי מיוחד וייחודי של טיפול רפואי שמגישים חיל הרפואה ובתי חולים בצפון הארץ לנפגעי מלחמת האזרחים בסוריה. פרטי המבצע נחשפו לראשונה בכנס IPRED 3 בתל אביב, בו דיברו הרופאים הממונים על המבצע מראשיתו, שבעה פצועים, עד היום, כאשר טופלו יותר מ-550 פצועים מסוריה, גברים, נשים וטף.
רשות הדיבור לרופאי בית החולים הצבאי ברמת הגולן ובבתי החולים בצפון הארץ:
אל"מ ד"ר סלמאן זרקא: "ידוע לנו ש-70 אחוז מאנשי הרפואה בסוריה נמלטו מהמדינה. גבול ישראל–סוריה סגור, אך אנו החלטנו להושיט יד. חלק מהפצעים הגיעו במצב כה קשה עד שלא ניתן היה להעבירם לבית חולים אזרחי בצפון הארץ. לכן החלטנו להקים בית חולים שדה סמוך לגבול, שבו ממיינים את הנפגעים, נותנים טיפול ראשוני–מיידי, ואם יש צורך מפנים לבית חולים אזרחי.
"הנה סיפורה של שאהד (דבש בערבית), ילדה בת 7, שהגיעה אלינו במצב חירום. איבדה דם, היתה בהלם. הגיעה עם אמה ואחותה. ביתם נהרס. האב ועוד 7 ילדים נשארו בסוריה, כמה מהם נפצעו ונהרגו. בבית החולים הצבאי טיפלה בשאהד האחות סרן שרין, ילידת איראן שעלתה לארץ, אם לילדה. אמה של שאהד סיפרה לי שבכפר שלה האיצו בה ללכת לישראל, ללכת לאויב, כי שם מטפלים בפצועים ומחזירים אותם הביתה".
"בבית החולים הצבאי ברמת הגולן פועל צוות של 20 קצינים רופאים ואחיות, מנתחים, מרדימים, אורתופדים, אנשי רנטגן, חובשים. יש מכבסה, בית מרקחת ומעבדה. כולם אנשי קבע ומילואים. בתום הטיפול אנו מחזירים את הנפגעים לסוריה ללא סימן שהיו בישראל. נותנים בידיהם כתב שחרור בערבית ובאנגלית, ובו תיאור הטיפול והמלצות להמשך הטיפול הרפואי. יש שחזרו לארץ להמשך הטיפול".
אל"מ ד"ר טריף באדר: "בסוריה עד היום 90,000 הרוגים ו-500,000 פצועים. הם חוצים את הגבול ומגיעים לארץ כאשר הטיפול הרפואי בסוריה הוא או כלום, או בסיסי לגמרי או מאולתר. יש המגיעים עם מכתב מרופא סורי המתאר את מצב הפצוע. בין המגיעים 92% גברים, 4% נשים -4% ילדים. יש עליה מתמדת במספר המגיעים".
IHLS – Israel Homeland Security
ד"ר סיימה ביסוואס, רופאה בבית החולים זיו בצפת: "עד כה אושפזו אצלנו כ-200 פצעים מסוריה. בתחילה היו רובם צעירים בריאים שנפצעו בקרבות. במשך הזמן החלו הגיע יותר ויותר נשים ילדים, ובימים אלו כבר מגיעות נשים כדי ללדת בישראל. אנו ניצבים בפני בעיות אתיות ומשפטיות רבות:
- מגיעה באמצע תקופת ההיריון. להחזירה או להשאירה עד הלידה
- יש צורך במטפלים דברי ערבית
- מה לעשות כאשר הטיפול שנתנו מחייב המשך טיפול בסוריה?
- אנשים מגיעים כשהם נפגעי הלם. הוא מתעורר במיטה בבית חולים ישראלי, בארץ אויב, בארץ שלמד לשנוא. הוא זקוק לטיפול פסיכולוגי
- מה ירגיש אזרח סורי כשהוא רואה במסדרון בית החולים ילד סורי קטן שמטייל במסדרון בית החולים ומחזיק בידה של חיילת ישראלית נושאת נשק
איננו יודעים מה קורה לאנשים אחרי שהם חוזרים הביתה לסוריה".
ד"ר מסעד ברהום, מנהל בית החולים בנהריה: "צריך להבין את המצב המיוחד: האנשים האלו עושים את דרכם בחשאיות ובסודיות, בלילה, לכיוון הגבול הישראלי ומוצאים עצמם בידי אויביהם. בנהריה טיפלנו ב-200 פצועים. עבורנו הם לא סורים ולא אויבים. הם פציינטים. יש הרבה פגיעות ראש, חזה ובטן. בחגים שלהם כיבדנו אותם בבשר ואורז, ויש ביניהם שלא אכלו כראוי במשך שבועות וחדשים. קשה בעיקר מצב הילדים: ילד בא לבדו פצוע מחוסר הכרה. מתעורר, שואל 'איפה אמא?', והוא מפוחד ואינו מכיר איש, מוקף זרים. אין איש שיחתום על אישור לנתחו, ואנו מחליטים לבדנו. היה ילד שהגיע עם פציעת ראש קשה. נורה בראשו. הגיע לבדו, והלך לעולמו לבדו. האם יש למדינת ישראל מחוייבות לטפל בפצועים הסוריים? זו אינה בעיה שלנו. אנחנו רופאים, אנחנו מטפלים".
סיכם קרפ"ר, אלוף יצחק קרייס: "זה מצב סבוך. איננו יודעים מה מתרחש מעבר גבול הסורי. איננו יודעים כיצד הפצועים מגיעים אלינו, ואין לנו את מי לשאול. זה גבול עויין, וצה"ל מצוי בשגרה לאורך הגבול. אין לחימה בינינו בינם. גם בתי החולים שלנו נוהגים בשגרה, ובכל זאת יש כוננות לקליטת נפגעים מסוריה. כמה יגיעו? האם יגיעו? מתי יגיעו? מה סוג הפציעות? אין לנו תשובות לשאלות אלו. אך דבר אחד ברור – מדינת ישראל הביעה והפגינה את נחישותה להושיט יד לצד השני. אולי יהיה זה צעד לקראת שלום בעתיד. מי יודע".
