ארדואן בצרות

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת פרופ' אפרים ענבר

ראש ממשלת טורקיה ארדואן ניצב מול משבר פוליטי חסר תקדים שעלול להביא לסיום כהונתו. תוצאות הבחירות הקרובות לרשויות העירוניות ולנשיאות ילמדו לא רק על מידת הפופולריות של ארדואן, אלא גם על השינויים שעוברת החברה הטורקית כולה.

ר'צפ טאיפ ארדואן, המנהיג הכריזמטי של מפלגת AKP וראש ממשלת טורקיה, נמצא בעיצומה של שערוריית שחיתות משמעותית שעלולה להביא לסיום כהונתו.

ארדואן זכה בשלושה מערכות בחירות לאומיות מאז 2002, וכיהן כראש הממשלה הטורקי החל משנת 2003. אכזבה וגועל ציבורי ממעשי השחיתות של העליתה הקמאלית הם אלו שהעלו אותו לשלטון, כך שהעובדה ששערוריית שחיתות נוספת היא זו שמסכנת אותו היא אירוניה במיטבה.

כמה גורמים היו אחראים לעלייתה של ה AKP: הציבור מאס בפוליטיקאים כושלים ובחילוניות הקמאליסטית הבוטה שלהם, משבר כלכלי, שינויים דמוגרפיים שהעבירו את הדגש לאלמנטים השמרניים שבחברה הטורקית, והופעתו של מנהיג פוליטי כריזמטי – ארדואן.

ממשלתו ייצבה את הכלכלה במשך זמן מסוים ונהגה ברגישות מבחינת העצמת תפקידו של האסלאם בחיים הציבוריים. כל זה לצד מדיניות חוץ עקבית – ניסיונות לחבור לאיחוד האירופי, חברות בנאט"ו ושמירה על יחסים טובים עם ישראל.

בהמשך הדרך טורקיה של ארדואן החלה לעבור תהליך הדרגתי של אסלאמיזציה: הגבלות על מכירת אלכוהול, העצמת בתי הספר הדתיים, עידוד הקמת מוסדות חינוך דתיים ומינוי אסלאמיסטים לתפקידים בכירים.

טורקים רבים החלו למחות נגד הנוקשות המתגברת של המשטר. הדברים הורגשו במיוחד בתקשורת הטורקית, שסבלה מאיומים וניסיונות השתלטות. עיתונאים נשלחו למאסר מסיבות שונות, היו לחצים על בעלי עסקים לאמץ עקרונות אסלאמיים, ולאחרונה אסלאמיסטים בשליחות הממשל חדרו גם למסדרונות מערכת הבנקאות.

השינויים הגיעו גם אל תחום מדיניות החוץ. בהשראת דחפים אסלאמיסטים ועותמניים טורקיה גיבשה מדיניות "אין בעיה" כלפי שכניה במזרח התיכון. במקום המדיניות המרוחקת הקמאליסטית, הגישה החדשה שמה דגש על יחסים טובים עם שכניה המוסלמים של טורקיה על מנת לשפר את מעמדה בעולם המוסלמי.

במסגרת מדיניות החוץ הזו והניסיונות לשפר את המעמד של ארצו ארדואן החל להתנגח בישראל ככלי פוליטי, מה שהביא להתדרדרות היחסים בין המדינות. אותה המדיניות הביאה גם להתרחקות מהמערב, ובעצם היוותה וויתור על חברות באיחוד האירופי (למרות שחלק מהאשמה כאן מוטלת על האירופים עצמם). שיא השינוי הגיע בספטמבר 2013, אז החליטו בטורקיה לרכוש מערכת הגנה אווירית סינית – בניגוד מוחלט לעמדות נאט"ו, שבה חברה גם טורקיה עצמה.

IHLS – Israel Homeland Security

המדיניות הזו בסופו של דבר נכשלה כששכנותיה של טורקיה החלו לבעור באש המהפכה, והמהלכים של טורקיה, שנועדו להביא אותה אל ההגמוניה בעולם המוסלמי, נדחו. המשברים הכלכליים והפוליטיים שכונו "האביב הערבי" היו הזדמנות לטורקיה להציג את עצמה כמורת דרך וכגשר בין האסלאם והעולם המודרני, אבל הקנאות הדתית של ההנהגה באנקרה לא הצליחה להתגבר על האיבה האתנית העתיקה בין הטורקים לערבים.

במקביל לכישלונות מחוץ החל להתפתח אי שקט פנימי. האירועים בפרק גזי באיסטנבול הציתו מחאה עממית נרחבת נגד השלטון. ארדואן יצא משיווי משקל והגיב באלימות, מה שגרר ביקורות חריפות גם מצד בני ברית. בסופו של דבר הוא נאלץ לגנוז את התכניות לעריכת משאל עם במטרה לחזק את הנשיאות הטורקית – שאליה תכנן להיבחר מאוחר יותר.

אחת ההתפתחויות היותר חשובות היא הקרע בין מפלגת AKP לבין תנועתו של פתאללה גולן. הגולנים היו לכאורה אסלאמיסטים מודרנים והיוו חלק חשוב מה AKP, שהלך והתרחק מארדואן בעקבות המדיניות הקיצונית שבה נקט. הם לא אהבו את מדיניות החוץ החדשה, את המתיחות עם ישראל ואת התמיכה באחים המוסלמים במצרים, למשל. הגולנים גם מתחו ביקורת על האופן המגושם שבו הגיב ארדואן למחאה בכיכר גזי.

בחודש נובמבר ראש הממשלה הודיע שיסגור את המכינות האקדמיות הפרטיות במדינה, ה"דרשנות", שבערך רבע מתוכן נוהלו על ידי תומכי גולן. ההחלטה גררה כעס נוסף מצד הגולנים ולירידה בתמיכה העממית בארדואן. רשת התקשורת הגולנית "זאמאן", העיתון הגדול במדינה, החל למתוח ביקורת חריפה על הממשל.

המשטרה ומערכת המשפט, שפעלו בעיקר תחת השפעתם של תומכי גולן, היו אחראים על המעצרים האחרונים של מקורבים לארדואן באשמת שחיתות. ראש הממשלה הגיב בארגון מחדש של ממשלתו כדי להרחיק עצמו מהשערורייה.

בימים אלה הסכנה לשלטונו של ארדואן גדולה מאי פעם. לא ברור עדיין איך הוא ומפלגתו יצליחו לצאת מהמשבר הפוליטי הנוכחי. לחילונים בטורקיה יש עכשיו הזדמנות להמשיך ולפגוע בפופולריות של ארדואן, למרות שמעשיו של ראש הממשלה לא הביאו לשיפור במעמדם שלהם. עם זאת, הגורמים השמרנים יותר של הקשת הפוליטית הטורקית עשויים לחבור אל הגולנים בעלי ההשפעה כדי להרחיק את ארדואן מהשלטון.

הבחירות לרשויות המקומיות שייערכו בחודש מרץ 2014 יהיו המבחן החשוב הראשון לפופולריות של ארדואן ולמידת הנזק שגרם לעצמו, כשבחודש יוני ייערכו הבחירות לנשיאות. הרודנות וההחלשות הכלכלית יהיו נושאי מפתח באותן הבחירות. נותר רק להמתין ולראות האם ארדואן יצליח בתכניתו להטיל את האחריות למצב על גורמים זרים.

תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות ולנשיאות לא יהיו רק מבחן לפופולריות של ארדואן, אלא מאבק על נשמתה של טורקיה כולה.

פרופ' אפרים ענבר, מנהל מרכז בגין–סאדאת ללימודים אסטרטגיים, הוא פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילת ועמית בפורום המזרח התיכון

מרכז בגין סאדאת, Perspectives, גיליון 229