חידושים בחיל הים – מענה לאיומי הטרור החדשים

This post is also available in: English (אנגלית)

הרחק מן העין הציבורית הולכת ומתפתח מהפיכה של ממש בחיל הים הישראלי. בצד הצוללות המשוכללות ביותר מדגם "דולפין", המהוות את הזרוע האסטרטגית של החיל, עומד צי ספינות הטילים להפוך לזרוע לחימת שטח בעלת יכולות טכנולוגיות מתקדמות.

החידושים האחרונים הם בתחומי החמקנות, הפעלת טילי ים–אוויר מדגם "ברק 8" מדויקים וקטלנים, אמצעי לחימה חדישים לאיתור והשמדת צוללות, יכולת להוביל יחידות קומנדו אל יעדי אויב רחוקי–טווח – וזאת בשעה שכל אלה מתבססים על פיתוח וייצור כחול–לבן. דוגמה מוחשית למעמד המיוחד של ישראל גם בתחום הימי מהווה חוזה הענק – בהיקף התחלתי של יותר ממיליארד דולר – שנחתם לא מכבר בין ישראל הקטנה להודו הענקית, לרכישת טילי "ברק 8" שיותקנו על ספינת הטילים החדשה מדגם "סער 72". הספינה נחשפה בתערוכת "IMDEXASIA" שהתקיימה במאי 2013 בסינגפור.

כדי להבין את משמעות המהפך האסטרטגי הניצב בפתחו של חיל הים הישראלי יש להבהיר מספר עובדות יסוד. עם גילוי מאגרי הגז במים הבינלאומיים של ישראל השתנו כליל האיומים האסטרטגיים שבפניהם ניצבת המדינה. כדי שמאגרי הגז החשובים האלה יוכלו לתפקד בבטחה, דרושה להם הגנה ימית ואווירית. למרבה הצער צי ספינות הקרב שאותו מפעיל חיל הים – ספינות טילים מדגם סער 4 וסער 4.5, יחד עם 3 ספינות מלחמה בודדות מדגם "סער 5" שנרכשו בכספי הסיוע האמריקאים – הוא מיושן ושייך לדור שבקרוב יידרש לצאת משירות החיל לאחר 35 שנות פעילות, פרק זמן הנחשב למקסימלי בתחום השימוש בספינות מלחמה. כדי לעמוד במשימות החדשות והמורכבות, ונוכח השינוי באופי האיומים הצפויים במרחב הימי של ישראל, דרוש חידוש הצי הקרבי. אחד השינויים המרכזיים הוא הכנסתן לשירות של ספינות "סער 72" המוגדרות כ"מיני קורבטה", שכבר מתוכננות ועומדות בשלבי הפקה ראשונים ב"מספנות ישראל" שבחיפה ועל פי התכנון יהיו מבצעיות כבר ב-2015. אגב, השוק שאליו מכוונות "מספנות ישראל" איננו מתרכז רק בישראל. חילות הים של העולם הגדול הם היעד האסטרטגי.

בשפה המקצועית של חילות הים "סער 72" מוגדרת כ"כלי שיט רב–תכליתי המתאים ללוחמה רב–זרועית בים והמספק מרחב לשליטה ובקרה". הפירוש המעשי של ההגדרה הכללית: יש בספינה מקום להובלת כוחות קומנדו, האנגר לאחסון מסוק או שניים, מספר כטב"מים ואמצעים לתגובה מהירה הנדרשת לפעולות הצלה. לספינה החדישה יש גם יכולת להנחתת מסוקים בינוניים, לפריסת סירות גומי, להשטת כלי שיט בלתי מאוישים (כשב"מים) ועוד. לכל אלה נוספת יכולת חמקנות חדישה שהאמצעים להפעלתה נבחרו במיוחד על ידי המומחים של חיל הים הישראלי, ובהם מכ"מ רב משימתי מתוצרת אלתא, המיועד ללוחמה בטווחים קרובים ורחוקים בים ומול איומים שונים; טילים נגד ספינות; חימוש מונחה מדויק, תותחי נ"מ ממוחשבים ומקלעים ימיים מתקדמים. בספינה החדישה פועל מפלט (אקזוסט) המשוקע במים והיא בעלת תורן המסוגל לשאת מכ"ם לוחמה אלקטרונית וחיישנים פסיביים (המגלים אור וחום). זה ועוד: בספינת הקרב מדגם "סער 72" – האמורה להיות במעמס של 800 טונות – מתוכננים חדרי מגורים מרווחים לחמישים אנשי צוות ועוד עשרים מקומות עבור נוסעים או כוחות מיוחדים. הספינה מסוגלת לבצע משימות בטווחי זמן של עד 21 ימי שהייה מחוץ לנמל הבית, כאשר טווח השיוט המשימתי מגיע עד כ-5,500 קילומטרים.

IHLS – Israel Homeland Security

בדיווח שהעבירה הנהלת "מספנות ישראל" לבלוג הביטחוני "DefenseUpdate" נמסר כי ניתן לייצר את הספינה הראשונה תוך 30 חודשים ולאחר מכן תיוצר כל ספינה נוספת תוך שמונה חודשים.

היתרון הצבאי הגדול במיוחד של "סער 72" הוא מערכת טילי קרקע–אוויר "ברק 8", המיועדים להגנה נגד מטוסים וספינות טילים. ייחודו של "ברק 8" אינו רק ביכולותיו הטכנולוגיות אלא גם בסיפור הולדתו, שמעיד יותר מכל על חשיבותה הבינלאומית של ישראל בתחום פיתוח הטילים. הכל התחיל בשנת 2004, כאשר הגיע מהודו לביקור חשאי בישראל אדמירל הארון פראקאש (Arun Prakash), שהציע שיתוף פעולה ישראלי–הודי בתחום פיתוח מערכת טילי ים–אוויר. לאחר מגעים ממושכים בשילוב מומחים משני הצדדים התחיל מו"מ מפורט אשר הבשיל, בינואר 2007, לחתימת חוזה לפיתוח "ברק 8" עבור שני חילות הים. בין הצדדים סוכם כי כל אחד מהצדדים יישא ב-50% מהעלות הכוללת של הפיתוח, שעמדה על 350 מיליון דולר. השותף השלישי לחוזה הייתה התעשייה האווירית הישראלית.

"ברק 8" – שנוסה בהצלחה ביולי 2009 – מבוסס על הטכנולוגיות הבסיסית של הטיל "ברק 1", שבו הוכנסו שיפורים הקיימים בטיל אויר–אוויר האמריקאי ספאררו (Sparrow). אורכו של "ברק 8" הוא 4.5 מטרים, קוטרו 54 ס"מ, מוטת כנפי הניווט שלו 94 ס"מ ומשקלו 275 ק"ג, כולל 60 ק"ג ראש חץ נפיץ הפועל על בסיס קירבה. מהירות השיוט המקסימלית של הטיל היא 2 מאך (כ-2500 קמ"ש) והוא יעיל עד טווחים של 70 ק"מ. יש לטיל יכולת תמרון משופרת המושגת באמצעות שני מנועים, אחד לשיוט והשני להאצת מהירות לפני הפגיעה במטרה. "ברק 8" משוגר אנכית ומשקלו בעת השיגור 1700 ק"ג. המחיר של כל מערכת "ברק 8" – הכוללת יחידה מבצעית בת 8 טילים – מגיע ל-24 מיליון דולר. מחירו של טיל "ברק 8" אחד הוא 1.65 מיליון דולר. לאחר שכל ניסויי הטיל עברו בהצלחה נחתם בנובמבר 2009 חוזה אספקה שבמסגרתו תרכוש הודו טילי "ברק 8" בהיקף של 1.1 מיליארד דולר. הודו הייתה הראשונה, ובעקבותיה נמכרו טילי "ברק 8" כחול–לבן גם לציים של צ'ילה, וונצואלה, אזארביג'אן וסינגפור.

אבל בכך לא תם הסיפור, כיוון שהאיומים המיידים על ישראל לא נפסקו. אחד האיומים האלה התרחש עם הכנסתם לזירה הסורית של טילי ים–ים "יאחונט" (Yakhont) הרוסים. "יאחונט" הוא טיל שיוט על–קולי הניתן לשיגור מהאוויר, מהקרקע ומהים. על פי דיווחים שונים סופקו טילי "יאוחנט" ב-2012 גם לארגון חיזבאללה והחשש הישראלי הוא כי ארגון הטרור הלבנוני עלול להשתמש בהם לפגיעה באסדות הגז הישראליות שבים התיכון מול חופי לבנון. כדי לספק מענה לסכנה כזו החליטה מערכת הביטחון להקדים רפואה למכה. לפני חודשים אחדים, ב-30 באוגוסט 2013, הותקנו טילי "ברק 8" על גבי 3 ספינות "סער 5" של חיל הים, כדי לשמש מענה ביניים מבצעי עד למועד שבו יכנסו לשירות מבצעי הספינות מדגם 72, בשנת 2015.