This post is also available in:
English (אנגלית)
מבט על, גיליון 477, 21 באוקטובר 2013

הציפיות לעסקה גרעינית עם איראן הרקיעו שחקים בשבועות האחרונים, אלא שהסבב הראשון של משא ומתן בסוגיות הגרעין, לאחר בחירתו של חסן רוחאני, הסתיים בלא התקדמות ממשית, מלבד ההבטחה לפגישה נוספת בתחילת נובמבר 2013, מועד שבו תיבחן ההצעה האיראנית שוב בקפדנות.
אכן כן, לשיחות האלו היו כמה מאפיינים חדשים: הן התנהלו באנגלית, ההצעה האיראנית הוצגה תוך שימוש בתוכנת 'פאוורפוינט' וכללה, כפי שנמסר, הצעה רצינית ומפורטת. האיראנים הפגינו באופן כללי גישה הרבה יותר חיובית וישירה בשיחות, והמשא ומתן הסתיים בהצהרה משותפת של איראן וחמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון + גרמניה, (ה-P5+1), שבה צוין שהם ישקלו את ההצעה האיראנית בכובד ראש.
עם זאת, בכל הנוגע לתוכן הממשי, מצוטט גארי סיימור, שהיה עד לפני תשעה חודשים מתאם הבית הלבן בנושא בקרת נשק בתחום של נשק השמדה המונית, כמי שאמר, שהאיראנים לא הציעו את סוג הוויתורים שארצות הברית מבקשת. במילותיו הוא, "ההצעה האיראנית נראית כמו מרק ישן שהורתח מחדש", הצעה שאינה שונה באופן בסיסי מזו שהוצעה כאשר אחמדינג'אד היה נשיא.
בהערכת הסיכויים להצלחה בהמשך משא ומתן קשה זה, דבר אחד נראה בבירור: כדי שהקהילה הבינלאומית תשיג את העסקה שבה היא מעוניינת, אל לה לשכוח את מאפייני המיקוח שהיא מנהלת עם איראן. בניגוד לתיאורים בתקשורת בחודשים האחרונים, אין לראות את המשא ומתן כ"קח ותן" בין שני צדדים, שפועלים על מנת לממש מטרה משותפת. המשבר הזה נוצר כאשר איראן זנחה את המחויבות שלה להישאר לא גרעינית בהתאם לתנאי ה-NPT. במשך שנים איראן עבדה על תכנית גרעין צבאית, והקהילה הבינלאומית ניסתה במהלך השנים האלה לעצור זאת. פתרון המשבר פירושו חד הוא: איראן נסוגה משאיפותיה הצבאיות בתחום הגרעין.
במשך עשור שאפה הקהילה הבינלאומית לתקן את המצב שאיראן יצרה. הקהילה הבינלאומית חיפשה אחר עסקה שתושג באמצעות משא ומתן, לפיה איראן תיסוג מהשאיפות הגרעיניות שלה למטרות צבאיות, אך זו מצדה ביקשה להמשיך בחתירתה ליכולת גרעינית צבאית ולשלם על כך את המחיר המינימלי. לניהול משא ומתן לא היה כל תפקיד בתכנית של איראן; המשאים ומתנים שהייתה מעורבת בהם במהלך השנים היו מבחינתה יותר בבחינת מטרד (ולפעמים מכשול) שהיה צורך להתגבר עליו בדרך להגשמת מטרתה. כאשר איראן הגיעה לשולחן המשא ומתן, היה זה על מנת להפגין מראית עין של שיתוף פעולה, במטרה למנוע את האפשרות שצעדים חריפים יותר ינקטו נגדה על ידי הקהילה הבינלאומית בתגובה לאי הציות המתמשך שלה בסוגיה הגרעינית. מצב של מעורבות במשא ומתן – להבדיל מניהול משא ומתן על מנת להגיע להסכם – הוכח לעתים כאמצעי מועיל עבור איראן לא רק כדי להימנע מלחץ בינלאומי ומענישה, אלא כאמצעי המאפשר לה להרוויח זמן למען קידום תכנית הגרעין שלה.

לבסוף, תפנית מעניינת בדינמיקה הכוללת של העימות עם איראן, היא הצעד האחרון של רוחאני – להציג בפני ארצות הברית אופציה לשיפור היחסים הבילטראליים בין שתי המדינות. מצד אחד, אפשרות זו העלתה את מחיר המשא ומתן הגרעיני עבור ארצות הברית, משום שאם ממשל אובמה ידבק בעמדתו העיקשת בכל הנוגע להקלות בסנקציות, קיים סיכון לאובדן של יותר מאשר עסקה גרעינית – כלומר, סיכון שתסוכל ההזדמנות המפתה ליחסים אחרים עם איראן. מהצד האחר, להשלכות של צעד זה יכולות להיות תוצאות משמעותיות לשחקנים אחרים בדינמיקה זו באותה מידה, והחשובות שבהן נוגעות לרוסיה. קבלת הפנים הקרירה להפתיע של רוסיה את שיחות ג'נבה – שעומדת בניגוד מוחלט לקולות האופטימיים שנשמעו מבירות מערביות – מעלה את האפשרות שרוסיה אינה מאושרת עם הצפי להפשרת היחסים בין איראן לארצות הברית, שמשמעותם יכולה בהחלט להיות אובדן השפעתה של רוסיה באיראן. ייתכן שרוסיה מאותתת בכך לאיראן שהיא יכולה להיות מי שתקלקל את החגיגה, זו שתסכל את שאיפתה של איראן לעסקה גרעינית מהירה, שעשויה להביא להקלות בסנקציות, אם איראן אכן תנוע לעבר זרועותיה של ארצות הברית.
