קריאה לפעולה – להפוך הליכי זיהוי DNA של קורבנות אסון לנגישים יותר

This post is also available in: English (אנגלית)

באפריל 2013 התמוטט מפעל Rana Plaza בבנגלדש, ויותר מ-1,130 מהשוהים במבנה העצום נהרגו. זהו האחרון בשורה של אירועים שממחישים את מצוקת המשפחות שיקיריהן נעדרים לאחר אסונות או מלחמות.

מומחים לאתיקה, מדיניות וזכויות אדם מאוניברסיטת קרנגי מלון (Carnegie Mellon University) ומאוניברסיטת פיטסבורג (University of Pittsburgh) טוענים שיש להקים מוסדות בינלאומיים חדשים, שתפקידם יהיה לדאוג לכך שהגישה להליכים מודרניים של זיהוי חללים תהיה שוויונית יותר. כך לפי הפרסום במגזין Science.

"אחרי קרבות או אסונות, ובמידה ושרידי הקורבנות נשרפו, נפגעו או התערבבו, הדרך היחידה לזהות אותם היא על פי ה DNA שלהם", כך לדברי אלכס ג'ון לונדון מאוניברסיטת קרנגי מלון. “באיזורים עניים יחסית טכנולוגיה כזו אינה זמינה, או לא זמינה ברמה כזו כך שיהיה ניתן להשתמש בה בתקריות עם נפגעים מרובים. לחוסר היכולת לזהות את שרידיו של בן משפחה יכולות להיות השלכות רבות – רגשיות, חברתיות וכלכליות, שישפיעו בחומרה רבה דווקא על החלשים והפגיעים ביותר", הוסיף.

iHLS – Israel Homeland Security

על פי דו"ח שפורסם באוניברסיטת קרנגי מלון מאות ממשפחות קורבנות האסון בבנגלדש עדיין לא קיבלו את שרידי יקיריהן, ואינן זכאיות לפיצויים משום שהרשויות לא מסוגלות לזהות באופן רשמי את כל הקורבנות. המצב הזה הוביל לכך שקרובי משפחות ההרוגים יצאו להפגין נגד הממשל ונגד שחיתות לכאורה מצד בכירים. לפי הדיווח ב HLS News Wire מעבדת הזיהוי הפלילי הראשית במדינה לא יכולה לטפל בכל כך הרבה מקרים בבת אחת.

"ארגונים הומניטרים וממשלות הולכים ומכירים בחשיבות הזיהוי המהיר של קורבנות אסון, ובהחזרת שרידיהם לידי המשפחות לצורך קבורה נאותה. לרוע המזל הגישה למשאבים ולטכנולוגיות שדרושות לצורך זיהוי מהיר מוגבלת מאוד על ידי היכולת הכלכלית של ממשלות וארגונים אחרים", כך לדברי ג'יי ארונסון, פרופסור מאוניברסיטת קרנגי מלון.