תקיפה אמריקאית בסוריה וההשלכות שלה על ישראל

This post is also available in: English (אנגלית)

ביום רביעי, ה-28 באוגוסט 2013, נשיא ארצות הברית ברק אובמה וראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון אישרו שאכן נערכה בסוריה מתקפה בנשק כימי בשבוע הקודם. לדברי המנהיגים אין שום ספק שמשטר אסד אחראי לתקיפה. למרות שהפרלמנט הבריטי בסופו של דבר התנגד לתקיפה בסוריה, הנשיא אובמה הודיע ביום שבת, ה-31 באוגוסט 2013, שהחליט על פעולה צבאית מוגבלת בסוריה – ולמרות שאין עליו חובה לעשות זאת הוא מביא את הדברים לאישור הקונגרס.

ארצות הברית ממשיכה בדיון עם בעלות בריתה לגבי יעדי התקיפה, ולגבי הדרכים להשיג את התוצאות הטובות ביותר בעלות ובסיכון הנמוכים ביותר. מתוך כמה יעדים אסטרטגיים אפשריים, עושה רושם שארצות הברית בחרה לפעול בדרך של ענישה לצורך הרתעה.

מבחינת ישראל, הפן החשוב ביותר של תקיפה אמריקאית בסוריה הוא העמידה האיתנה נגד שימוש בנשק לא קונבנציונלי – לא יתכן שיהיה שימוש בנשק כזה ללא תגובה.

ישראל לא מעורבות ישירות במלחמת האזרחים בסוריה או בתקיפה האמריקאית. ישראל, עם זאת, חייבת להבין מה יהיו ההשלכות האפשריות של התקפה אמריקאית בסוריה, על רקע האיומים על שנשקפים לה מצד סוריה, איראן וחיזבאללה. במאמר יוצגו שני תרחישים אפשריים לתקיפה אמריקאית, ומשמעותם לטווח הקצר והארוך עבור ישראל בהקשר הסורי. התרחיש הראשון הוא התקפת ענישה מוגבלת בהיקפה כמו זו שתוכננה, והשנייה היא מתקפה רחבת היקף שמטרתה הפלת משטר אסד.

האינטרסים של ישראל לטווח הקצר

• האינטרס הישראלי החשוב ביותר בהקשר של תקיפה אמריקאית בסוריה הוא אמירה חד משמעית נגד שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי – שימוש בנשק כזה תמיד יגרור תגובה חריפה. אמירה כזו חשובה כדי להרתיע מנהיגים במזרח התיכון מכל שימוש אפשרי בנשק כזה נגד ישראל.

• מנקודת מבט רחבה יותר ישראל רוצה שארצות הברית תחזיר לעצמה את יכולת ההשפעה האסטרטגית שהיתה לה במזרח התיכון, ותשפר את אמינותה ויכולת ההרתעה שלה באזור – מה שמשפיע גם על התנהגות מדינות אויב בזמן שגרה. האמינות ויכולת ההרתעה של ארצות הברית נשחקו במהלך השנים האחרונות על רקע ההפיכות בעולם הערבי. בנוסף, בכירים בארצות הברית קראו לצמצם את המעורבות האמריקאית באזור ואפילו להתחיל להתמקד במזרח אסיה. אם ארצות הברית תחזיר לעצמה את יכולת ההרתעה הדבר יחזק את מעמדה ואת המעמד של בעלות בריתה, ביניהן ישראל, במאבק שבין הקיצונים והמתונים באזור.

• לישראל יש אינטרס חשוב נוסף – שמירה על השקט בגבולותיה ועל המצב הביטחוני הרגוע יחסית מול לבנון וסוריה. השמירה על השגרה היא אינטרס עקרוני, ביטחוני וכלכלי. ישראל חייבת להימנע מלהתערב במלחמת האזרחים בסוריה. אם ישראל תותקף אסור שתתקוף אוטומטית בתור תגובה. כל עוד לא נגרם נזק משמעותי על ישראל להכיל את ההתקפה.

• אינטרס ישראלי נוסף קשור בתכנית הגרעין האיראנית. איראן עוקבת מקרוב אחר המתרחש בסוריה ומצפה לראות מה תהיה התגובה האמריקאית. לישראל חשוב מאוד שטהרן תשקול היטב מה תהיה התגובה שלה למדיניות הקו האדום של הנשיא אובמה – שמטרתה למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני. חשוב שהנשיא אובמה יראה נחישות כשמדובר בקיום הבטחות. למעשים של אובמה ולשיתוף הפעולה שלו עם בעלי בריתו האירופים והאזוריים יהיו השלכות על נושא הגרעין האיראני.

האינטרסים של ישראל לטווח הארוך

• בטווח הארוך לישראל מאוד חשוב שהמלחמה בסוריה לא תסתיים בנצחון של ציר טהרן–דמשק–חיזבאללה. נצחון לאסד יחזק את אויביה של ישראל באזור, ביניהם בעיקר חיזבאללה. חמאס, למשל, שכרגע נמצא בעמדה של בידוד, יתפתה ליצור מחדש קשר עם איראן. לישראל יש אינטרס ברור להחליש את ארגוני הטרור האלה.

• כשתסתיים מלחמת האזרחים בסוריה ישראל תעדיף שתקום בה מדינה ליברלית ופרו–מערבית, שתזנח את איראן ותפסיק את התמיכה באירגוני טרור. בעבר ישראל שקלה להחזיק חלקים מרמת הגולן כדי להבטיח זאת. מלחמת האזרחים בסוריה מהווה הזדמנות אסטרטגית להשיג תוצאה דומה מבלי לחייב את ישראל לוותר על שטחים.

• אם ארגוני ג'יהאד כמו אל נוסרה יתחזקו עד לנקודה בה יוכלו לפעול בחופשיות ברמת הגולן, האינטרס הישראלי יהיה להבטיח שאיום הטרור ישאר ברמה המקומית ולא יהפוך לאיום אסטרטגי – גם אם מניעה מוחלטת של פיגועי טרור תהיה בלתי אפשרית.

iHLS – Israel Homeland Security

האינטרסים של ישראל והאפשרויות האסטרטגיות של ארצות הברית

את שני סוגי האינטרסים – לטווח האורך ולטווח הקצר – אפשר להעמיד מול האפשרויות שעומדות בפני מנהיגי ארצות הברית בבואם לתכנן את המתקפה על סוריה. מתקפה אמריקאית שמטרתה להעניש את משטר אסד בעקבות השימוש בנזק כימי, ולהדגים כיצד ארצות הברית מגיבה לחציית קווים אדומים, תכלול תקיפות מדויקות נגד מטרות צבאיות או מטרות ממשל חשובות. ביום רביעי, ה-28 באוגוסט 2013, הניו יורק טיימס פרסם פרטים לגבי התקיפה. לפי הדיווח היא תמשך יומיים, ותכלול תקיפות מדויקות נגד 50 מטרות צבאיות שקשורות ליחידות שאחראיות לשימוש בנשק הכימי. מדובר בענישה סמלית, ולכן ארצות הברית חייבת להצליח כדי להעביר מסר ברור. מתקפה מוצלחת בהיקף מוגבל, שמאחוריה עומדת נחישות אמריקאית למנוע שימוש בנשק לא קונבנציונלי, תחזיר מעט מיכולת ההרתעה האבודה של ארצות הברית כנגד שימוש בנשק כימי, ובמידה מסוימת תשפר את מעמדה של ארצות הברית באזור. התקפה כזו תשפיע גם על אופן קבלת ההחלטות בטהרן.

לפיכך, התרחיש הצפוי של מתקפה אמריקאית בסוריה יקדם חלק מהאינטרסים של ישראל, ביחוד אלה שתלויים ביכולת ההרתעה של ארצות הברית במזרח התיכון – אבל במידה מוגבלת בלבד.

אם המתקפה תכשל, מצד שני, בדומה למתקפות בבקעת הלבנון בשנת 1983 או תקיפות טילי הטומהוק באפגניסטן וסודן בשנת 1998, יכולת ההרתעה האמריקאית נגד השימוש בנשק לא קונבנציונלי תפגע עוד יותר. במקרה כזה גם מעמדה של ארצות הברית באזור יפגע. אסד יראה שהוא לא משלם מחיר על השימוש בנשק כימי, אפילו אחרי תגובה אמריקאית, ולא תהיה לו שום סיבה להסס כשישקול בעתיד האם להשתמש בנשק כזה שימוש מקומי. תקיפה אמריקאית כושלת תעודד ארגוני ג'יהאד להשתלט על נשק כימי כדי לשנות את מאזן הכוחות מול צבא אסד. נשק כימי בידי ארגוני טרור מהווה איום ישיר על ישראל. מנהיגים אחרים במזרח התיכון, כולל איראנים, יבינו שהמעצמה החזקה בעולם מפחדת להשתמש בכוח שיש לה כדי לקדם את האינטרסים שלה.

בתרחיש כזה הסכנה לישראל היא מינימלית. העקרון המנחה מאחורי תגובה סורית יהיה השרדותו של אסד והשאיפה שלו להשאיר את הלחימה במורדים בתחומי סוריה. אם ירחיב את הסכסוך ויגרור אליו את ישראל אסד מסכן את המשטר שלו, ולכן סביר להניח שלא יתקוף את ישראל. גם כשישראל תקפה לכאורה בסוריה בשנת 2007 ובשנת 2013 אסד לא הגיב, מאותה הסיבה – השרדות המשטר.

אם בתרחיש הענישה אסד יסיק שלא נשקפת לו ולמשטר שלו סכנה, ושהוא יכול להתמקד בלחימה נגד המורדים, אז במקרה של תקיפה אמריקאית שנועדה לשתק את המנהיג ביטחונו של אסד יתערער. בתרחיש השני ארצות הברית תתקוף מטרות חשובות למשטר ותנסה להשמיד את היכולות האסטרטגיות של הצבא הסורי, במטרה להשאיר את אסד חסר הגנה. במצב כזה ארצות הברית תחזיר את יכולת ההרתעה שלה והמעמד שלה באזור. מהלך כזה יהיה מכה רצינית לציר טהרן–דמשק–ביירות, ויבהיר היטב עד כמה נחושה ארצות הברית בדעתה למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. עם זאת, מבחינת ישראל מדובר בתרחיש מסוכן, משתי סיבות. אסד עלול להחליט לשגר טילי קרקע–קרקע נגד ישראל, ואולי להרכיב עליהם ראשי נפץ כימיים. סביר להניח שתקיפה כזאת לא תתרחש, גם בגלל כוח ההתרעה של ישראל וגם בגלל היעילות הנמוכה יחסית של נשק כימי. מעבר לזה, למרות שהסיכוי שמתקפה כזו תתרחש החומרה שלה מחייבת את ממשלת ישראל למנוע מתקפה כזו, או אם לא יהיה ניתן למנוע אותה אז לצמצם את הנזקים שיגרמו.

האיום השני שנשקף לישראל בתרחיש השני הוא מצד ארגוני טרור, שעלולים להשתלט על סוריה במידה ומשטר אסד יחלש. רוב ארגוני הטרור בסוריה ממומנים על ידי קטאר, והם ארגוני המורדים החזקים והמאורגנים ביותר. יש סבירות גבוהה שינצלו את הנזק שיגרם למשטר אסד כדי להשתלט על איזורים נרחבים במדינה ויחזקו את מעמדם בחברה הסורית. במצב כזה הם עלולים לפעול בחופשיות כנגד ישראל. אם ארצות הברית לא תשתף פעולה עם בנות הברית שלה ליצירת אלטרנטיבה חזקה, ארגוני הטרור עלולים להשתלט על מדינה ולהוות איום רציני על ישראל.

סיכום

"מה שקרה בסוריה זו טרגדיה ופשע נוראי", כך אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתיחת ישיבת הממשלה ב-25 באוגוסט. לא תמיד המחויבות המוסרית של מדינה מתיישבת עם האינטרסים שלה, אבל זה לא המקרה כשמדובר בישראל וסוריה. הפסקת הטבח בסוריה, הפסקת השימוש בנשק לא קונבנציונלי, שיקום המדינה והקמת מדינה שנשלטת על ידי העם – כולם עקרונות מוסריים בסיסיים שגם תואמים לאינטרסים של ישראל. הסיכון העיקרי מבחינת ישראל הוא שבמצב קיצון אסד עלול להשתמש בנשק כימי גם נגדה. לישראל יש את היכולת להתמודד עם האתגרים שהוזכרו במאמר, ביחוד עם האיום הכימי ואיום הטרור. כדי להצליח בכך על ישראל להמשיך ולנהוג באיפוק, ולא להתערב בשום אופן במשבר בסוריה. זו היתה מדיניות ממשלת ישראל עד עכשיו וחשוב מאוד שהיא תמשיך – גם אם יש מדי פעם תקריות בגבול הצפון. אם ישראל צריכה בכל זאת להגיב התגובה צריכה להיות שקולה ומדודה, עם דגש על הגנה ומניעה, כשהעקרון המנחה הוא להמנע מהסלמה ופריצת מלחמה כוללת.

בנוסף, ישראל צריכה להמשיך ולהכריז שיש להעניש את אסד לאחר שהשתמש בנשק כימי, במטרה להחזיר את יכולת ההתראה ולחזק את האיסור על שימוש בנשקים מהסוג הזה. שיתוף הפעולה המתמשך עם ארצות הברית בנושאי סוריה גם הוא חיוני, במסגרת אסטרטגיה כוללת שמטרתה הסופית היא בלימת הגרעין האיראני. אפשר לראות בהתפתחויות האחרונות בסוריה מעין הזדמנות לקדם את נושא הגרעין האיראני.